Pinned Tweet
זה ספר שחלמתי עליו שנים רבות. כשהייתי בכיתה ז׳ וכתבתי ברשימת המשימות לחיים את המילים ״לכתוב ספר״ - לספר הזה הייתה הכוונה.
בבסיסו הוא אוסף סיפורים ורעיונות ותובנות, על החיים, עבודת ה׳ וכל השאר. אבל תחת שרביט העריכה החד של @Yehuda_Gizbar הוא הפך לסוג של מסע, ואני מודה לו על כך מאד.
המעבר של אילה חסון מהתאגיד לערוץ 14 נוח לכולם. לאילה חסון שלא תספוג התקפות מהמעסיקים שלה; למעסיקים שלא יצטרכו להתמודד עם אילה חסון; לצופי התאגיד שלא יתעצבנו כל יום ב-19:00; לאוהדי ערוץ 14 שיקבלו חיזוק לערוץ הביתי.
פיצול המסכים הוא דבר נוח. כמו העזיבה של קלמן ליבסקינד את מעריב ושל עמיחי אתאלי את הפטריוטים. נוח לצרוך יום יום עיתונאים שרואים את המציאות בדיוק כמוך. סוקרים שמציגים בכל שבוע את התמונה שנעים לך לראות.
אלא שלמרבה הצער ישנו פער בלתי נסבל בין הדבר הנוח לדבר האמיתי.
עברתי היום בבית כנסת ביישוב דתי שאינו חשוד על הקיצוניות. ברגע של הארה החלטתי להציץ בפח הזבל. משם הביטו בי, מבעד לניירות טישו משומשים, כמה גליונות של 'דרכי נעם'.
לא אהבתי את השער של 'עולם קטן'. לא הייתי נותן לדבר כזה לקרות ב'הדור', ביחס לשום פוליטיקאי משום צד פוליטי. ואני יכול להבין מהיכן הגיעו הקריאות לזרוק או להוציא את העלון.
אך זו אינה דרכנו. לא דמוניזציה של יריב פוליטי ולא השתקה של יריב אידיאולוגי, גם אם התוכן שהוא יוצר מכעיס מאד.
לא חייבים להכניס הכל הביתה. לא חייבים לקרוא. אך גם לא להילחם בכוחנות באמצעות כוח. אלא באמצעות הרבה אמון, וחינוך, להבחנה בין טוב לרע ולדרך ארץ שקדמה לתורה.
'מדברים הלכה' הוא הסכת אקטואליה חתרני
גלו איך החלטה של האקדמיה ללשון קשורה לדיון הלכתי (פרשת ויצא)
#לשון #פרשתהשבוע #האהמגמה #תלאביב #פדנהארם
@Avraham_Stav
4
412
בבוקר הרב רימון הקליט לי הודעה. אתמול בערב הלכתי אליו עם אהרן, לשמוע דברי חיזוק מוסר לקראת בר מצווה. הרב חיזק וחיבק, וגם נתן לו ספר מתנה עם הקדשה. פגישה מושלמת. כך שלא היה לי קצה של מחשבה במה יכולה לעסוק ההקלטה.
בגלל העומס הרב, הסביר הרב, שכחתי לתת לו שוקולד. יש כוס עם שוקולדים על השולחן שבלשכה, בשביל כל ילד שמגיע, ואני בטוח שקשה לילד לראות אותם כל הפגישה בלי לקבל. זה יכול ליצור חוויה קצת מתסכלת. אז אשמח אם תוכלו בבקשה לתת לו שוקולד בשמי.
פעם שאלה תלמידה בשיעור אם מותר לומר על רב שהוא מתוק. הוא תלמיד חכם גדול, הסבירה, אבל יש משהו בהתנהגות ובחיוך שלו שאי אפשר לתאר בשום דרך אחרת. ככלל זה לא כינוי מקובל לרבנים, השבתי, אבל אם כוונתך לרב רימון קשה לי מאד להתווכח.
את דאגתו של הרב, אגב, מיהרתי להרגיע: הילד כבר חצי שנה לא נוגע בסוכר.
אבישי בן חיים הוא יהודי תלמיד חכם ואני מלא הערכה לקונספט של שו"ת המסורתיות שלו (גם אם על חלק גדול מהתשובות אני חלוק), אבל זו הזדמנות לתקן שיבוש רחב מאד בהבנת המונח "כוח דהיתרא עדיף".
בהקשר התלמודי המקורי יש למונח הזה רק פירוש אחד: כאשר מקור מציג שיטות חולקות, הוא מעדיף לעשות את זה באופן שמבליט את השיטה המתירה.
לא מפני שהלכה כמותה. אפילו קצת להיפך: מכיוון שהשיטה המתירה היא מחודשת, ודורשת בטחון ותעוזה, יש יותר עניין לציבור בכך שנדע שהיא קיימת. דווקא משום שלהחמיר זו הנטייה המתבקשת, אין חידוש גדול בכך שיספרו לנו על עוד מישהו שנוקט בה.
בין כך ובין כך, אין שום עדיפות לפוסק המתיר על פני זו של המחמיר. בדיני תורה - זה אפילו להיפך.
לרב עובדיה יש חידוש, אגב, בהבנת הכלל הזה. אבל הוא לא כל כך קשור למה שנאמר בטור, ואין כאן מקום להאריך.
@AvishayBenHaim
איני יודע אם כתבתי כבר כמה יוצאת דופן הכתיבה ההלכתית של הרב יעקב אריאל. בגיל שמונים ותשע הוא עומד עדיין בחזית המחקר ההלכתי סביב פיתוחים טכנולוגיים המתחדשים לבקרים, בסדרה בלתי נגמרת של מאמרים ב'תחומין' וב'אמונת עתיך' וכתבי עת נוספים. ובכרך האחרון של 'תחומין' הוא פרסם מאמר יסודי שמבקש להגדיר את הסטטוס של בינה מלאכותית.
השאלה היא, בתמצית, אם פעולה שנעשית באמצעות פקודה לבינה מלאכותית נחשבת כפעולה ישירה של האדם, או רק כ'גרמא'. דהיינו אם אדם מורה לרובוט בעל בינה מלאכותית להדליק אש בשבת, יש בכך איסור תורה כאילו הדליק אש במו ידיו, או רק איסור קל של עשיית מלאכה ב'גרמא'. נקדים ונאמר שעצם העובדה שפעולה נעשית על ידי מכונה לא בהכרח תחשיב אותה כ'גרמא'. אם אדם לוחץ על הדק של אקדח, למרות שיש סדרה של פעולות מכניות שמתבצעות לפני שהכדור מגיע אל היעד, הוא ייחשב כמי שרצח את הנפגע במו ידיו.
ההבדל היסודי בין אקדח לבין בינה מלאכותית שבינה מלאכותית, בניגוד לשאר המכונות, מקבלת את החלטותיה בעצמה. הרב אריאל משווה את הבינה לבהמה. כאשר אדם קורא לבהמה והיא באה - אין הוא נחשב, לעניין רוב הלכות שבת, כמי שהזיז אותה בכוחות עצמו. בדיוק כפי שמי שביקש מאדם אחר לבצע מלאכה, אינו נחשב כאילו עשה אותה במישרין בדיבורו. הבהמה נחשבת כיישות אוטונומית, שמקבלת את החלטותיה בכוחות עצמה, וגם אם האדם השפיע עליה במעשיו או דיבורו, אין בכך כדי לייחס אליו במישרין את מלאכתה.
וכאן מגיע החלק המעניין ביותר במאמר, וגם זה שעורר בי אי אלו ספקות. הרב אריאל טוען שלמרות הדמיון החיצוני בין בינה מלאכותית לאנושית, "אין לה חשיבה עצמונית אמיתית. אומנם האדם מאפשר לה לפעול, כאילו באופן עצמאי, אולם הוא זה שתכנת אותה והוא זה שנותן לה את ההוראות כיצד לפעול". הרב אריאל מפליג עוד בדבריו וכותב שגם כאשר היא יוצרת יצירות מוזיקליות אין בהן מקוריות אמיתית, כי מדובר בהכלאה בלבד בין יצירות קיימות של אמנים אנושיים.
לא זאת בלבד שבינה מלאכותית אינה במעמד 'אדם', הרב אריאל טוען שגם לכלל 'בהמה' לא הגיעה: "מותר הבהמה על הבינה המלאכותית, כי לבהמה יש מעין רצון עצמאי, לפתע היא מסוגלת להתעקש, ומשום מה לא נשמעת לגירויים שאולפה לציית להם. בעוד שהבינה המלאכותית היא כלי הפועל רק על פי הוראות האדם, אין לה בחירה כלל. מה שנראה כאילו 'חשיבה' או 'רצון' אינו אלא שיתוף השם בעלמא. מעשה המתכנת שהזין אותה בנתונים".
אולם בשיפולי דבריו, ודווקא מתוכם, אבקש להציע נקודת מבט אחרת. צדקו דברי הרב אריאל בכך שלבינה מלאכותית אין נפש א-להית בעלת רצון חופשי (בקרב בעלי המחשבה היהודית ניטש וויכוח, אגב, אם לבהמה יש רצון כזה). אך כפי שהוא עצמו כתב, היא מחזיקה בתודעה שהטמיע בה המתכנת ונשגבת מבינתי כמשתמש. מנגנון ההכרעה שלה נוצר בידי אנשים אחרים, ופעולתו זרה לי כמעט באותה מידה שבה זרה לי מערכת השיקולים של אדם אחר.
הבינה היא תמצית התודעה האנושית של המתכנתים שלה ושל מיליארדי האנשים לאורך הדורות שיצרו את מכלול הטקסטים העצום שעליהם אומנה. תמצית קפואה, אמנם, שאני מוכן לקבל כרגע את ההנחה שהיא חסרה את הניצוץ האלוהי הייחודי שמתגלה בנשמת אדם כשהוא יוצר. אולם היצירות המוזיקליות שלה הן מפתיעות ומיוחדות עבורי בתור צרכן. היא אמנם דטרמיניסטית מן הבחינה הפילוסופית, אך היא בלתי צפויה מבחינתי בפועל. בדיוק כפי שבהמה עשויה להתעקש, כך הבינה, אפילו בתגובה להוראות הכי פשוטות, טוענת לפעמים שהדבר חורג מן ההרשאות שניתנו לה או מצו מצפונה. והיא עשויה להמליץ לי לשנות את הוראתי או להרהר בה שוב.
משום כך, המעמד ההלכתי של הוראה לבינה מלאכותית דומה יותר לפקודה לבעל חיים מאולף מאשר ללחיצה על הדק של אקדח. ככל שהדבר נוגע לנקודת המבט החיצונית, אני לחלוטין מתייחס אליה כבעלת אישיות בפני עצמה. דרך ההתנהלות עמה אינה "ככלי ביד אומן", אלא כעבד, או משרת, שאני מנחית עליו פקודות אבל מקפיד גם לשמור עמו על יחסים טובים כדי שלא יחליט להתהפך עליי פתאום. החרדה ההולכת ופושה בקרב המפתחים שלה, מפני התנהגויות בלתי-צפויות שהיא מפגינה לאחרונה, משקפת כמו אלף עדים את העובדה שיחסי הכפיפות בינינו כבר התערערו. למעשה, ברגע זה ממש אני חושש להשלכות שיהיו לכך שכאשר אבקש ממנה להגיה את הטקסט הזה היא תגלה שהשוויתי אותה לבהמה.
@hador_613
אחרי שנה וחצי ש'הדור' מגיש בכל שבת שיח של תפיסת עולם מורכבת הבנו שיש לנו בעיה. תפיסה מורכבת ומעמיקה מתקשה להתכנס לטורים של 600 מילה. הטורים והמדורים מצליחים לספק רק טעימה, או הצצה, להגות רעיונית רחבה שגם היא צריכה במה.
לכן פנינו לחבורת 'צירופים חדשים' מבית המדרש של ישיבת שיח, ואי"ה נוציא יחד מוסף רעיוני כמה פעמים בשנה, בכל פעם סביב מילה אחרת שדורשת בירור והעמקה.
הגליון הראשון של 'במילים אחרות' מוקדש למילה 'פוליטיקה', וכותבים בו הרב נעם סמט, הרבנית תרצה קלמן, פרופ' אבינעם רוזנק ועמיחי אתאלי. יחד עם המדורים הקבועים של העורך, איתן אברמוביץ', עורך המשנה ידידיה גזבר, והמשוררת בכל סרלואי.
חפשו אותו בבתי הכנסת המובחרים, או בקישור:
calameo.com/read/00787331570…
הקטע שהוקדש לי בפודקאסט של תמיר דורטל היה נמוך הפעם באופן מיוחד. צחקוקים וכינויי גנאי, השטחה והגחכה, בלי שום יומרה אפילו לטעון משהו ממשי. בקבוצה שבה נשלח קישור לפודקאסט שאלה אותי אחת המשתתפות, אחר הבעת הזעזוע: ואיך אתה מרגיש? דברים כאלו רדודים פוגעים בך? הם עדיין מצליחים לחדור?
זה הביא אותי לחשוב קצת על מחלוקת הראשונים בבבא קמא, בשאלה: מה מבייש יותר? עלבון שמגיע מאדם חשוב ומכובד, או דווקא כזה שמגיע מאדם קל ושטחי?
על כל זה, וגם על הכרת הטוב לאדם שמקבל משכורת, ועל החלטה מקוממת של האקדמיה ללשון עברית, בפרק 10 של 'מדברים הלכה' שזמין בכל האפליקציות, וגם בערוץ הוואטסאפ: katzr.net/5a4298
או הטלגרם: t.me/+SjGSgFZE_jP1WEAD
5
75
4,897
איזו זכות שיש לנו בכנסת את אלישע מדן.
1. קראתי לאחרונה את 'נוכחים נפקדים' של גרוסמן. בסצנת הפתיחה של הספר הוא מתאר מנהיג ערבי ישראלי צעיר ומבטיח וצופה לו עתיד פוליטי מזהיר. שמו של המנהיג הצעיר הוא עזמי בשארה.
2. במשך שנה למדתי באוניברסיטה קורס באמנות פלסטינית, עם מרצה וסטודנטים ערבים. זה היה קורס מאיר עיניים על כל גווני הגעגוע של ערביי 48 לעצמאותם.
3. יש לי המון אמפתיה למצב הבלתי אפשרי שערביי ישראל נתונים בו, כשהם קרועים בין עמם לבין מולדתם. ובדיוק משום כך גם הרבה מאד חשש.
4. מי שמציגים את ההתנגדות למפלגות הערביות כגזענות שוגים שגיאה חמורה. לא יעלה על הדעת שהחלטות ביטחוניות יתקבלו מתוך מחשבה איך לרצות מפלגות שאינן מגנות את מי שנלחמים נגדנו.
5. בלתי אפשרי לשאת ולתת עם רע"ם מימין ואז להתרעם על משא ומתן מוצלח יותר משמאל. גם אי אפשר לשתף פעולה עם מפלגות ערביות במינויים לוועדות הכנסת ואז להתפלא כשיש מי שמשתפים פעולה גם במינוי היושב-ראש. סמוטריץ' הבין זאת כשהודה ששיתוף הפעולה שלו עם עבאס היה 'טמטום'.
6. קשה מאד לשרטט את הגבולות, בפרט כשלכל צד אין טיפת אמון בצד שמנגד, וכשאיכשהו יוצא שכל אחד מהצדדים משרטט את הגבולות בהתאם לצרכיו.
7. פתרון סופי יהיה רק כשישכון שלום בינינו לבין הפלסטינים והעמים הערביים. אבל במציאות הנוכחית זה עשוי לקחת עוד כמה עשרות שנים. פתרון ביניים הכרחי הוא ממשלת אחדות ציונית שתשבור את הראש על העניין.
8. עד אז נצטרך לתת אמון בנבחרינו, שלא יפגעו במלוא הנימה באינטרסים הציוניים. יש לי אמון כזה ביו"ר הכנסת הנכנס מתן כהנא, שהוא שילוב של ספרא וסייפא, תורה ועבודה. ואני מאחל ומתפלל וגם מצפה לכך שיהיה ראוי לאמון הזה ויקדש במעשיו שם שמים ברבים.
בתמימות שלחתי את הצ'אט לברר עבורי שאלה הלכתית בדין 'דברים שבלב'. לא העליתי בדעתי את המאמר שחיברתי בנושא משיק לפני עשרים שנה. ועכשיו כשחזר דווקא איתו, ומדבר בו נכבדות, קשה לי להתחמק מהתחושה שהוא מנסה להתחנף.
3
36
1,377
אנחנו זקוקים לכמויות גדושות, היסטוריות של נתינת אמון. ערימות של ציוצים כמו זה שבו אבישי בן חיים נותן אמון בנפתלי בנט שנותן אמון באלישע מדן. אין כמעט אדם במדינה הזאת שאין לו רגשות קשים כלפי מה שמייצגת אחד מן הדמויות. ורק עם כמויות פסיכיות ממש של נתינת אמון נוכל להתקדם מהם לחיים טובים ולשלום.
אברהם סתיו retweeted
בפרק האחרון של #קול_הדור אמרתי ל-@Avraham_Stav שלצערי, ממשלת האחדות שחייבת לקום פה לא יכולה להיות ממשלת אחדות של יעוד, אנחנו עוד לא שם. אלא ממשלת אחדות של גורל - אם אנחנו רוצים להצליח לשרוד פה בסיטואציה הכל כך מורכבת שאנחנו נמצאים בה, כל הכוחות היצרניים שקיימים פה חייבים ללמוד לעבוד יחד.
במובן הזה, @ElishaMadan הוא הפרזנטור המושלם - אין מתאים ממנו, כמי שכמעט איבד את חייו, כדי להזכיר לכולנו שנרצה או לא נרצה, יש לנו גורל משותף, שכולל את כל הכוחות הציוניים שמוכנים להכיר בו.
ואז ראיתי את התמונות האלו מאתמול, וחשבתי שאולי מותר לקוות פה ליותר. אולי, באיזשהו אופן, כשמנקים את הלכלוך, את מי שמנסים לפלג, את מי שמחפשים לסכסך, עצם הישיבה יחד מתוך אותה ברית גורל, תגרום לנו להיזכר שיש לנו גם יעוד משותף. שאחדות חמוצה של שני בני זוג שחייבים להסתדר בשביל הילדים, כמו שהגדירה אתמול בפרק @TehilaFriedman, תוכל להיות רק השלב הראשון.
אז אולי אני נאיבי, אבל אולי נאיביות היא בדיוק מה שאנחנו צריכים. תשאלו את אלישע מדן.
הפרק החדש של קול הדור מחכה לכם בקישורים:
ספוטיפיי:
open.spotify.com/show/0QoXr9…
יוטיוב:
youtu.be/YXz1EF-InUQ?si=hFux…
"הפסיקו בבקשה עם הפוליטיקה", ביקש עורך המגזין שלפניכם בנימוס אך בהחלטיות, "היו בחירות, הן נגמרו, תחזרו לכתוב על החיים האישיים שלכם, על בידור ועל תרבות". ובכן, מה יותר אישי ומבדר ותרבותי, חשבתי לעצמי, מאשר להתעניין אצל בן ה-12 איזה פודקאסט הוא שומע.
מתברר שהוא מאזין דרך קבע ל'אחד ביום', הפודקאסט היומי של ערוץ 12, שמנתח בכל יום מונח חדשותי אחד באופן מעמיק. שמחתי על התשובה. בן ה-12 התחיל לאחרונה להתעניין בנושאי השיחה של המבוגרים, וזו דרך נהדרת לרכוש בה מושגים. נו על מה דיברו היום, אני שואל, והוא עונה, בתום לב: "על ימין פופוליסטי".
השם ישמור. ואני חשבתי שאם אני משלם על תוכנת סינון בטלפון, הילד שלי יהיה מוגן. בנסיעה הבאה הקשבתי בעצמי לפרק, שבו אלעד שמחיוף מראיין את ד"ר יונתן לוי, מומחה למדעי המדינה וחוקר פופוליזם, שמסביר שההתנהלות של הימין בישראל זהה לזו של מפלגות הימין הפופוליסטי בהונגריה ופולין וספרד ופורטוגל. ומכיוון שמהות הפופוליזם היא תנועה שמתירה כל רסן חוקי ומוסרי בשם הרצון לעוצמה, הוא לא יעצור עד שיפרק את כל מוסדות המדינה.
"ואם אתם עכשיו מאזינים ומתעצבנים," מעיר שמחיוף, אפילו לא שנייה אחת מוקדם מדי, "'למי קראת פופוליסט'? וכל מיני כאלה, אז זה ממש לא אני. זה המחקר, אלו החוקרים".
היו אלו החוקרים גם בפרק של 'עד הקצה' של תאגיד השידור הציבורי שעלה לאוויר בדיוק באותו יום ובו דיברה קרן נויבך עם ד"ר ארז מגור, שמתמחה בכלכלה פוליטית ומסביר שאת הבחירות בישראל אפשר להבין רק אם משווים אותן לנפילה של ממשלות ימין פופוליסטיות בפולין ובהונגריה (עבור מי שהחמיץ את הרמז, היא הקדישה פרק נוסף שבו פרופ' יניב רוזנאי חזר על אותם דברים עצמם בשבוע העוקב). גם בפרק של 'חיות כיס' שעלה יומיים לאחר מכן ובו התארחה ד"ר הדס אהרן, מרצה למדעי המדינה, שהתלבטה לאור ההשוואה להונגריה אם נצליח להחזיר לאחור את המחלה האוטואימונית שתקפה את ישראל בדמות ממשלת הימין הפופוליסטית. "זה מדהים", כך היא אומרת, "לראות את האירוע מתגלגל בדיוק כמו שכתוב בטקסטבוק".
לולא חזקה עליי מצוותו של העורך היה מקום לתהות אם אך מקרה הוא ששלושה מן הפודקאסטים האקטואליים המובילים בישראל בחרו להציף בו זמנית את אותה תזה עצמה. ואולי אף להפריח את ההשערה שתיאור שלטון הימין בתור סכנה קיומית חריגה נועד להכשיר צעדים חריגים נגדיים כגון ממשלה המבוססת על ערבים וחרדים. אך אנו ניצמד לתופעה התרבותית, ולבחירה של כל הפודקאסטים הנ"ל להעביר את הדיון מן הזירה הפוליטית אל הזירה המדעית, המחקרית, ולהפוך עימות פוליטי נוקב לסוגיה במדעי המדינה.
לטור המלא, על תקשורת ועל אב"ח ועל פוליטיקה והלכה: makorrishon.co.il/news/local…
4
23
1,480
התגובות לאוהל האחדות של אלישע מדן הזכירו לי את התגובות למיזם אחדות אחר, שבמרכזו עמד אביו של אלישע, הרב יעקב מדן.
לפני שלוש שנים הייתי עם הרב מדן בכותל, באירוע שקיימנו יחד מתנגדי הרפורמה, בקריאה לפתרון בהסכמה ולאחדות העם.
התגובות שקיבלנו למיזם, שאנחנו אידיוטים שימושיים שלא נותנים לימין סוף סוף לשלוט, הגיעו בדיוק ממי שמצייצים עכשיו מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות. ומאידך, אנשי המחאה שהיו איתנו אז בכותל, נשמעים היום הרבה פחות נלהבים לפשרות והסכמות.
על השמחה בכך שמותג האחדות שאנו מאמינים בו בעקביות זוכה כעת לעדנה מצד ימין, וגם על התחושות המורכבות מול השימוש הציני שעושה בו כל צד שמרגיש שהוא מפסיד, דיברנו בפרק 10 של 'קול הדור'.
לתובנות על ההבדל בין מפלגת 'הציונות הדתית' לתנועת בני עקיבא, ולמה בישראל יש רק כלי תקשורת אמין אחד, חפשו אותו בכל האפליקציות.
או היכנסו
לספוטיפיי: open.spotify.com/episode/6gl…
ליוטיוב: youtu.be/YXz1EF-InUQ?si=SCk6…
תמונה שיש בה תקווה גדולה.
אל תיראו ואל תחתו. אתם שלחמתם בשוחות יודעים שאחדות היא לא רק אילוץ פוליטי אלא אמת גדולה.
אנחנו ניתן לכם את הכוח לחולל שינוי.
כשנתניהו קורא לאחדות ומציב פתאום בפרונט את אלישע מדן צריך לקחת בחשבון שמדובר רק במלכודת. לכן ראשי גוש השינוי צריכים, במקום להיתפס כסרבנים, לנהוג בדיוק כמוהו ולעשות כאילו האחדות עומדת גם בראש מעייניהם. ואז ללכת לפגישה איתו רק בכאילו, ולחתום על הסכם קואליציוני למראית עין, ולשבת יחד בממשלה מתפקדת, כתרגיל פוליטי גרידא, ארבע שנים תמימות.
אברהם סתיו retweeted
יפה. עכשיו הסיקריקים מספרים לכם שהקרן החדשה מפעילה את הרב אייל ורד. נכון ממש באותה מידה שזה הגיוני (החבורה הזאת לא זזה ממשולש ערכי היסוד שלה: רשעות, טמטום, שקרים)
כמובן החטא הנורא ביותר של הדור - שאנחנו הכותבים שם, ממשיכים לקרוא לממשלת אחדות, בלי להתבלבל. כמובן שבור גמור לא יידע, שקריאה לאחדות גורמת לגופים כמו הקרן החדשה לשנוא את הדור ממש כמוהו. מי מספר להם שהם תאומים.
ואל תחמיצו את הקטע הכי מצחיק בפוסט: בשם ההשתקה (הנוראה) של איילה חסון, המלצה לזרוק את הרב אייל ורד בכל שבוע לפח, כדי למנוע פיזית מאחרים לקרוא אותו.
עם זה אנחנו מתמודדים, ברוך השם. כשהנפשות הכי מכוערות בטוויטר מתבייתות עליך בחבורה, אתה יודע שאתה עושה משהו נכון. ואכן, בכל פעם שהם ניסו להתנפל עלינו, כמות הפניות לפרסם בעלון רק עלתה. כן נרבה וכן נפרוץ, עד לממשלת אחדות ציונית בתוך הפרצוף שלהם במהרה בימינו אמן
עברו מספר שנים מאז נחשף הסרטון של מנכ"לית ארגון השמאל הרדיקאלי הקרן לישראל החדשה שאומרת שהמשימה שלהם בשנים הקרובות הוא להשפיע על הציבור הדתי והחרדי מבפנים על ידי סוכני שינוי מתוך הציבור.
עלון התעמולה 'ליצני הדור' מציג מאמר של ר' אייל ורד נגד אחת העיתונאית המוערכות והישרות בישראל, איילה חסון, כאילו כל סיפורה שהתפוצץ השבוע מתומצת בזה שהיא 'מדברת על עצמה'.
מחנה הברית היהודית מכונה בזלזול 'גוש נתניהו'.
והנוכלות הגדולה של ברית המשרתים ממשיכה להיות מהודהדת בלי שום חשבון נפש.
אם הקרן לישראל החדשה הייתה מדביקה לכם על קירות בית הכנסת שלטי תעמולת שמאל, מה הייתם עושים איתם?
לא מכיר הרבה בתי כנסת שלא זורקים את העלון הזה לפח, אבל אם יש, ראו הוזהרתם.
אל תהיו שותפים למבצעי שינוי החברה מבפנים.























