עולם העבודה המודרני מציב לא מעט אתגרים בפני אנשים עם ADHD. כמעט בכל מקצוע יש ריבוי משימות, הודעות בלתי פוסקות, מועדים צפופים, שינויים מהירים וציפייה להיות זמינים לאורך רוב היום. עבור מי שמתקשה בתעדוף ובהתנעת משימות, יום עבודה מרגיש כמו ניסיון לנהל כמה ערוצים במקביל
הקושי הזה אינו מעיד על עצלנות, חוסר רצינות או חוסר התאמה מקצועית. פעמים רבות מדובר בפער בין דרישות סביבת העבודה לבין הדרך שבה האדם מצליח להתארגן ולעבור בין משימות. החדשות הטובות הן שלא תמיד נדרש שינוי גדול. לעיתים התאמות פשוטות יכולות לשפר תפקוד ולהפחית את תחושת הכישלון היומיומית
כולנו יודעים שמתבגרים מבלים יותר מדי זמן בטלפון, אבל האם השימוש בטלפון באמת פוגע להם בשינה?
מחקר חדש בדק 425 מתבגרים, בגיל ממוצע של 15, באמצעות ניטור אובייקטיבי של השימוש בטלפון ושל השינה, במשך כשלושה שבועות. התוצאות מעניינות במיוחד.
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/4289…
שוב לזכור שמדובר במחקר תצפיתי, ולכן אי אפשר לקבוע שהטלפון הוא הגורם לפגיעה בשינה.
ייתכן גם שמתבגרים שמתקשים להירדם פשוט משתמשים יותר בטלפון.
ובכל זאת, שינה לא מספקת עלולה להחמיר קשיי קשב, אימפולסיביות וקשיים בוויסות הרגשי. לכן התזמון של השימוש בטלפון חשוב.
Jordan Lewinski retweeted
מגמת התחזקות שנאת ישראל בעולם החלה עוד לפני 7/10, אבל השפל המסוכן במעמד ישראל בקרב מקבלי ההחלטות וההמונים הוא לא פחות תוצר של המדיניות הישראלית.
המריחה האינסופית של מלחמה מדשדשת בעזה, ההימנעות מהצגת תכלית לפעולות כלפי חוץ (ופנים), הסירוב לדון ביום שאחרי ובהסדרים, היעדר האכיפה והטיוח ולעתים אף עידוד של פשעי מלחמה, האובדן הטוטאלי של משמעת צבאית, הרמיזות להתנחלות בעזה והרחבתה בשטחים, ההיתר להשתוללות בשטחים, הכיבוש המיותר בסוריה, היזימה והניהול הכושלים של המלחמה עם טראמפ באיראן, הפניית העורף לאוקראינה והתמיכה המוצהרת במנהיגים פופוליסטיים נכשלים בעולם.
כל אלו ועוד קיבעו את מעמדה של ישראל כמדינה מצורעת. ניתן היה לעשות דברים אחרת גם במלחמה, כפי שניכר מהפער בהתנהלות בלבנון 2024 לעומת עזה, ובאיראן 2025 לעומת איראן 2026.
לא חסרים אנטישמיים, והתקשורת הזרה לא הוגנת ולא אמפתית כלפי ישראלים (האירוניה היא שהמענה הישראלי הטיפוסי הוא ציפייה לחוסר אמפתיה כלפי הפלסטינים). אבל אם ישראלים חושבים שאין קשר בין מעשיה של ישראל לבין הנפילה החופשית ביחס כלפיה הם חיים בפלנטה אחרת.
ההשלכות המיידיות כבר מורגשות, בעסקים, באקדמיה, בתיירות ובתרבות. האמברגו המשמעותי והסנקציות הכלכליות לא יאחרו לבוא.
וזה לא הכי גרוע שיכול להיות. כשדעת הקהל מאפשרת המערב לא מהסס לפעול בכוח מול מדינות סוררות. ולא רק בלוב ובאפגניסטן, פצצות נפלו גם בלב אירופה בבוסניה ובסרביה.
לא בטוח שלישראל נותר חלון לשנות כיוון אבל היא חייבת לנסות. אם יש סיכוי לעצור את הסחף למעמד של מדינה מצורעת, ישראל חייבת להפסיק להתנהג כאחת.
אבוט יאיר עלה לאוויר.
תייגו את @abubotyair מתחת לציוץ, ותוך דקה הוא עונה באותו ציוץ בדיוק. רק ש"ערבים" הופכים ל"יהודים".
ככה זה נראה על הציוץ של מיכאל שמש מהיום:
אם מישהו 'קנה' הצבעה בבחירות צריך לעצור אותו מייד.
עכשיו נדון בשאלה התאורטית "מה הקשר בין הכספים הקואליציונים המיועדים למגזרים מסויימים לבין דפוסי הצבעה בבחירות". מכירים את תלושי המזון של דרעי? יש מפלגות שקונות את המצביעים כל השנה ולא רק בבחירות.
Jordan Lewinski retweeted
האלימות הקיצונית שמופעלת כרגע נגד מפלגת "הציבור החרדי", שכוללת בין השאר גניבת פתקים, השחתת דוכנים ושריפת שלטים, היא אחד הסיפורים הכי גדולים של הבחירות האלה.
הממסד החרדי נאבק בכל הכוח נגד הרצון הפשוט של הציבור החרדי לחיים טובים יותר. כל תוצאה שנראה היא המינימום שהתקבל אחרי כל זה.
Jordan Lewinski retweeted
זה ענק. אגב, הגירסה הנכונה זה מבשרת ציון. בקיצור, העבד מצייץ פייק וכך זה יימשך לאורך כל היום
בשני המקרים ההסברים יכולים להיות נכונים. אבל הם גם ממחישים איך אנחנו לא תמיד בוחנים עובדות ואז מחליטים במה להאמין. לעיתים אנחנו מחליטים במה אנחנו מאמינים, ואז מפרשים את העובדות באופן שעוזר לנו להמשיך להאמין בכך.
פורסם במקור ב'הארץ'. הטקסט המלא כאן: thingsonmymind.com/revoting/
אדם אחר שתמך במשך שנים בתהליך מדיני מתוך אמונה שהסכמים עם הפלסטינים יובילו לביטחון וליציבות, לא בהכרח ישנה את עמדתו גם כאשר מתרחשים אירועים שמערערים את הנחות היסוד שלו. הוא עשוי להסביר שהרעיון היה נכון אבל הביצוע נכשל.
אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו בוחרים את המפלגה שלה נצביע אחרי ששקלנו את כל האפשרויות. אבל אם זה נכון, איך אפשר להסביר שאנשים ממשיכים להצביע לאותה מפלגה גם כשהמציאות מספקת להם סיבות טובות להפסיק לתמוך בה?










