oron matzri

הביביזם כדת: איך תנועה פוליטית הפכה לאידיאולוגיה של התקרבנות מאז ה-7 באוקטובר, ישראלים רבים שואלים את עצמם כיצד קרסה מערכת הביטחון בצורה כה מחפירה, ומי נושא באחריות. אך אם תשאלו את הביביסטים – חסידיו האדוקים של בנימין נתניהו – התשובה ברורה: כולם אשמים, חוץ ממנו. זוהי אינה טענה פוליטית רגילה, אלא מנגנון הגנה אידיאולוגי עמוק. הביביזם אינו עוד תמיכה במנהיג; הוא דת פוליטית, שבה המנהיג לעולם אינו טועה, וכל כישלון הוא אשמתם של “האחרים” – השמאלנים, התקשורת, האליטות, בג”ץ, הצבא, השב”כ, ארה”ב, ואפילו הציבור עצמו. התקרבנות כמנגנון הגנה בעולם הביביסטי, המציאות לעולם אינה נמדדת בעובדות אלא בנרטיבים. התקרבנות היא הליבה של הביביזם: הביביסטים אינם תומכים במנהיג חזק ונחוש, אלא במנהיג שרודף אותם יחד איתו. כשנתניהו נכשל, הם חשים שהכישלון אינו שלו – אלא תוצאה של מזימה אינסופית שנרקמה נגדו. וכך, במקום להתמודד עם העובדה שנתניהו הוא ראש הממשלה והאחראי העליון למחדל הביטחוני החמור בתולדות ישראל, הביביסטים ממהרים לחפש אשמים אחרים. האם צה”ל אכן שגה? בהחלט. האם השב”כ כשל? ללא ספק. אבל האחריות העליונה נמצאת תמיד בידי הממשלה, ונתניהו עמד בראשה ברציפות משנת 2009, כשהוא שולט באופן הדוק במערכת הביטחון וממנה את אנשיו לכל עמדת מפתח אפשרית. שכתוב ההיסטוריה מאז האסון, ניתן לראות כיצד הביביסטים מנסים לשכתב את ההיסטוריה בזמן אמת. הם טוענים שנתניהו הזהיר שוב ושוב מפני החמא״ס , והבטיח שהוא יביס את החמא״ס – אך מתעלמים מהעובדה שהוא היה זה שהעניק לחמאס לגיטימציה, הזרמת כספים, והוביל מדיניות של “הכלה” במקום הכרעה. הם טוענים שמערכת הביטחון פעלה ללא ידיעתו – אך מתעלמים מכך שראש הממשלה הוא בעל הסמכות העליונה לקבוע מדיניות ביטחונית. ואם כל זה לא מספיק, כעת הם גם מציגים את עצמם כקורבנות – “רודפים את הימין”, “מחפשים להפיל את נתניהו”, “זה לא הזמן לביקורת”. אך מתי כן יהיה הזמן? כאשר תעבור שנה? עשור? האם מישהו העלים עין מחדל יום כיפור במשך יומיים? מדוע הביביזם מסוכן? הבעיה בביביזם אינה רק ברמת ההונאה העצמית, אלא בכך שהוא מנטרל את היכולת לתקן את הכשלים. חברה דמוקרטית בריאה מבצעת חשבון נפש לאחר כישלונות – אך כאשר פולחן המנהיג הופך לקדוש מכל, אין מקום לחשבון נפש. במקום לתקן, הביביסטים מעדיפים להדוף כל ביקורת ולתקוף כל מי שמעז לשאול שאלות. האם נתניהו צריך לשאת באחריות אישית ולהתפטר? ברור שכן. אך לא משנה כמה העובדות יהיו חד-משמעיות, הביביסטים ימשיכו להיאחז בנרטיב של רדיפה, קונספירציות, והכחשה מוחלטת של המציאות. ובסופו של דבר, זוהי הטרגדיה של ישראל: מדינה שנכנסה לאסון היסטורי – ואינה יכולה ללמוד ממנו בגלל כת פוליטית שמעדיפה להגן על מנהיגה במקום להגן על עתידה.