Pinned Tweet
לא מאמינה שהוא נלקח לי לתמיד 💔 באביק שלי, אלירן, נוח על משכבך בשלום
Replying to @WeissInbar
אני אענה בתור אשת מילואמניק בעלת קריירה וחובבת בייביסיטריות. בחוויה שלי, חוסר היציבות של הילדים מאוד מאוד מתגבר עם התחלופה הרבה של האנשים סביבם. מה גם שאין אופק ואין קביעות אז קשה למצוא מישהי קבועה לטווח סביר. אני מרגישה שאני הרופאה במערכת יחסים שלנו ולקחו לי אותך 😬
כל מי שרוצה ממשלת אחדות חייב לאפשר ממשלה בשותפות עם הערבים כאופציה… בלי זה אין לגוש השינוי שום קלף להביא את נתניהו לשולחן.
עושים הכי טוב עם מה שיש, לא עם מה שאין.
השרשור הכי טוב על תוצאות הבחירות נכתב לפני 4 ימים.
4 שנים אחרי. אותה קלפי. 20 קילו פחות. צלם אחר. וחיים אחרים לגמרי.
הצבענו עם המון תקווה בלב
גאה שהוא חלק מהמשפחה ❤️
בואו נדבר רגע על אומץ. אחד המעשים הכי אמיצים שאפשר לעשות זה ללכת הפוך מהזרם, הפוך מהסביבה הטבעית שלך והפוך מהבית שלך.
גדלתי בבית ליכודניקי. אני זוכר שבתור ילד ליוויתי את אבא שלי לקלפי בראש העין כדי לשלשל את הפתק מחל בקלפי. אז עוד הייתה בזה גאווה כלשהי. למדתי במוסדות הציונות הדתית, נורא אהבתי ללכת לבני עקיבא כנער, התגייסתי לצבא אחרי שנה וחצי בישיבת הסדר, שירתי כלוחם, אחר כך כמפקד כיתה ובסוף מצאתי את עצמי קשר מג"ד. רק אחרי שהשתחררתי החיים לקחו אותי לכיוונים אחרים.
יצאתי בשאלה. זה היה הצעד האמיץ הראשון שלי. אני זוכר שזה היה מאוד מפחיד לשאול את עצמי שאלות 'אסורות' ולהתחיל להטיל ספק ביסודות האמוניים ובתפיסות של הבית והסביבה שלי. לא כי רציתי, אלא כי לא הייתה לי ברירה והייתי צריך להיות נאמן לעצמי. וכך נהגתי, בנאמנות לעצמי, כפי שההורים שלי חינכו אותי שנכון לעשות. כפי שאברהם העברי, ההוא מפרשת השבוע של השבת האחרונה, לימד אותי שיש לפעול.
וכך זה מאז, התחייבתי תמיד להיות נאמן לעצמי. להביע מה שאני חושב בכל עת. גם אחר כך, כשהפכתי פעיל ברשתות החברתיות, השמעתי את דעותיי בכל במה אפשרית. בדרך הזו התגלגלתי לאיזשהו פורום ימני אקסלוסיבי, שסברתי בתחילה שהוא מכובד, וכלל אנשי תקשורת מוכרים מאוד (וגם כמה שפחות) ופעילים בכל מיני תחומים. גם שם נהגתי להיות נאמן לעצמי ולומר את דעתי, גם כשזו לא תאמה 'לקו' שנדרש והיה מצופה ממני, שהיה בתמציתו - רק ביבי.
בשלב מסוים, חודשים ספורים לפני השבעה באוקטובר, נפלטתי משם בגלל שהרגשתי עוינות וזלזול עמוק על עמדותיי (על הגזענות וההתנשאות הבלגתי תמיד, כי אף פעם לא היו לי רגשי נחיתות וברוכהשם מגיל צעיר ידעתי מי אני). אבל גם זה היה מחיר ששמחתי לשלם על להיות נאמן עצמי.
וכך זה עד היום, אני מקפיד להיות נאמן לעצמי ותמיד לומר מה שאני חושב, גם כשמכרים או אנשים שפעם הערכתי מתקשים לקבל את עמדותיי, וגם כשערימות של בוטים וסתם צייצנים, מטיחים בי רפש, בוץ וביזיונות. זה לא ממש מזיז לי או יגרום לי להצניע את העמדות שלי.
בקיצור, תהיו אמיצים ונאמנים לעצמכם, תהיו אברהם אבינו, ואם צריך גם תצביעו "הפוך" מהבית ומהסביבה שבה גדלתם, כי אם אין אני לי - מי לי?
קשה לי להסתכל על התמונה הזאת. אלירן צילם אותה לפני 4 שנים. ביום הבחירות הקודם
אנחנו נצביע באותה הקלפי, אבל חוץ מזה הכל השתנה כאן. במדינה. בחיים שלנו.
יש לי בקשה קטנה לשלישי - תלכו להצביע ותזכרו אותנו. תזכרו אותו. ותבחרו הנהגה טובה.
(לא מאמינה שהעליתי תמונת גוף שלי בהריון 🫣)
זה דורש אומץ מיוחד. לאהוב בשניים.
לא תשתוק/י
סיפור קטן שבטח החמצתם.
בפודקסט "אחד ביום" עסקו בתוכנית לימוד עברית עבור ילדים ערבים, תוכנית ששמה "שפה משותפת". אחלה דבר.
בדקה 4 מספר שמחיוף שלצורך התוכנית הם ראיינו שני מורים יהודים ועוד אשת צוות ערביה באחד מבתי הספר שמשתתפים בתוכנית.
בהפקה פנו למשרד החינוך וביקשו אישור לפרסם את הראיונות. משרד החינוך אישר את הראיונות של שני המורים היהודים, אבל כשהם ביקשו אישור עבור אשת הצוות הערבייה - משרד החינוך ניתק מגע. הפסיק להגיב. שום סימן שום מילה.
הגזענות חודרת עמוק עמוק אל תוך המערכות. קיש הוא אדם איום ורקוב בנפש. כנראה שגם דוברות המשרד נגועה. זהו רק שתדעו.
#ימין
omny.fm/shows/ehadbeyom/9b61…
אין שום כוונה להשתמש באיום סרק הזה.
זה סתם חלק משימור הנרטיב החרדי שהם נכס כלכלי מהותי ושכל הנתונים מעוותים ומשקרים על תרומתם השלילית לכלכלה.
תנסו לדבר עם חרדי על הכלכלה החרדית: יש לנו מלא דירות. אנחנו קונים הרבה ואנחנו משלמים מלא מיסים בנדלן ומע״מ וזה מפצה על מס הכנסה 🤦♀️
ח"כ מאיר פרוש מאיים: "הציבור החרדי צורך מעל 51 מיליארד ש"ח בשנה - לא נהסס להשתמש בכוח הכלכלי האדיר הזה. ברגע האמת גדולי ישראל יתנו את ההוראה, אנחנו מוכנים" >>
@GLZRadio
אני שומעת את זה והלב שלי יוצא אליה. הדמעות עולות. למדתי בשנתיים האחרונות שקושי וכאב זה לא תחרות, זו שותפות. ומי כמוני יודעת כמה זה קשה!
לה יש תקומה ותקווה. זה אחריות של כולנו לדאוג לה ולמשפחתה ולהגדיל את מצבת הלוחמים בצה״ל.
חודש אחרי שאלירן נהרג חבר התייצב אצלי בבית בבוקר ואמר לי: ״יאללה רצים״. רצתי עוד קודם אבל הריצה שלי השתנתה לגמרי. אני קמה בחום, בלחות. בכל מחיר. רצה בלי למדוד זמן ומרחק. רצה בלי מוזיקה ובלי פודקאסטים. רצה לנפש. פשוט יוצאת להרגיש את הצעד אחרי צעד… ומה אני אגיד. הנפש מודה לי.
למה אחרי ריצה העולם לפעמים נראה קצת יותר טוב?
נתחיל מהבסיס: כמעט כל אימון הוא השקעה מצוינת בבריאות.
אימוני כוח חשובים לשמירה על מסת שריר, כוח, עצם ותפקוד. פעילות אירובית קריטית לכושר לב־ריאה ולבריאות הלב וכלי הדם. ושניהם תורמים גם לבריאות הנפש.
אבל יש הבדל מעניין במה שקורה לנו מיד אחרי האימון.
באימון כוח קלאסי אנחנו עובדים סט, נחים, עובדים שוב. הדופק אמנם עולה, לעיתים אפילו מאוד, אבל בדרך כלל יורד בין הסטים ואינו נשאר גבוה לאורך זמן.
בריצה, רכיבה או שחייה אפשר לבלות 30–60 דקות במאמץ רציף ובדופק מוגבר. כאן נוצרת חוויה פיזיולוגית קצת אחרת.
אחרי פעילות אירובית רבים מכירים את התחושה: רוגע, אנרגיה, חדות, ירידה במתח ולפעמים אפילו אופוריה קלה.
פעם הסבירו את זה בעיקר באמצעות “אנדורפינים”. היום אנחנו יודעים שהתמונה מורכבת יותר וכוללת גם את המערכת האנדוקנבינואידית שנקשרת בין היתר ל־Runner’s High לצד שינויים במערכות הקשורות לעוררות, סטרס ומצב רוח.
חשוב לומר: גם אימוני כוח משפרים מצב רוח ובריאות נפשית, והמחקר תומך בכך היטב. אירובי לא “טוב יותר לנפש” באופן גורף.
אבל בכל הנוגע לתחושה המיידית אחרי האימון, למאמץ אירובי רציף יש אצל רבים אפקט שקשה לפספס.
וזו אחת הסיבות שאפשר לצאת לריצה עייפים, עצבניים או עם הראש עמוס ולחזור 40 דקות אחר כך כשהבעיות הן בדיוק אותן בעיות.
אבל מי שחזר מהריצה כבר מרגיש קצת אחרת.
כוח בונה אותנו. אירובי, לפעמים, גם משנה לנו את היום.
בלי קשר ליו״ש. מספר יישובים זה בלוף. זה בדרך כלל אופרציות מנוונות עם חסרונות לקוטן שקשה לתחזק ולפתח. לחזק יישובים קיימים ולגרום להם לגדול ולהתפתח זה האתגר האמיתי.
אני ממש מנסה להתרחק מהחדשות (שלא עוסקות במונדיאל וטיילור סוויפט) כי החדשות האלה כבר רסקו לי את החיים. אבל מה שקרה הלילה בכנסת ועוד יקרה היום, פשוט שובר לי את הלב
אני ממש מקווה שלא בשביל זה אלירן שילם את המחיר הבלתי נסבל הזה
בעקבות הפרק בחתונמי ומחשבות על אלמנות, אני חייבת לדעת אם תסביך המדונה זונה הוא דבר אמיתי של בנים. וכמה הוא נפוץ
לפעמים. בתוך כל הקושי. יש רגע של סולידריות שמרים אותי… כדאי לכם לקרוא, זה ישפר לכם את היום.
נערות מצפה אילן מתוקות. תודה רבה! לא השארתן אפילו טלפון שאוכל להגיד תודה פחות פומבית
פעם. לפני שהחיים התהפכו. עבדתי צמוד ללירן אבישר בן חורין. באמת שמדובר במנהלת הכי טובה שראיתי במגזר הציבורי. בולדוזר שיודע להזיז דברים שכולם חושבים שאין להם סיכוי. ומעל הכל אישה אדירה, מצחיקה, שגם מתלבשת נהדר.
בהצלחה לירן. הצלחתך, הצלחתנו ❤️
אני עם דמעות בעיניים מכל הצעות העזרה השונות והרבות שקיבלתי. בינתיים בזכות הרבה אנשים טובים הסתדרתי עם כרטיסים לאתונה בשישי בבוקר ומשם מקווה להמשיך ללונדון ❤️
אמרו שאסור להתלונן. אני לא מתלוננת אבל אשמח לעזרת הפיד אז אתאר את המצב.
תקציר הפרקים הקודמים: אלירן, אהובי ואב ילדי המתוקים: גילי, 3 ואיתן 6.5, נהרג במלחמה. אני גרה קומה שלישית בלי מעלית במרכז תל אביב. אחרי שלושה שבועות של אובדן שפיות מוחלט, הכוללים סטרס בלתי פוסקי >>>
2. מקום לשהות בו (סבלט סביר - שוב, חשבתי על לונדון אבל לא מקובעת)
3. חברת ילדים (אשמח גם למבוגרים אבל זה לא בגדר הכרח) - מסגרת כלשהי, משפחות באזור, ילדים לשחק איתם כדורגל. >>>
















