סמנת׳ה 🎗️ retweeted
במשך אלף שנה, בסין, ילדות בנות חמש קיבלו רגליים חדשות. שברו להן את האצבעות, קיפלו אותן אל מתחת לכף הרגל, וקשרו בתחבושות הדוקות עד שכל הרגל לא הייתה ארוכה מעשרה סנטימטרים. זה נחשב יפה. זה היה הכרטיס לחתונה. אחת מכל עשר ילדות מתה מזה.
והיד שהידקה את התחבושת, לילה אחרי לילה, הייתה היד של אמא. אמא שהרגליים שלה נשברו באותה דרך, כשהייתה בת חמש. היא לא שאלה למה. אף אחד לא שאל אותה אף פעם.
השבוע כתבתי שאני רוצה לייסד את יום המאבק באלימות של נשים כלפי נשים. התחלתי בנשים שמדכאות אחרות במודע וכדי להרוויח כוח.
היום אני רוצה שנתעכב על נשים שלא בחרו בכלום. הן רק לא עצרו.
בעולם חיות כיום יותר מ230 מיליון נשים שחתכו להן את איברי המין, כדי שיגיעו בתולות לנישואים.
בכפרים בסנגל, מי ששומרת על המנהג היא הסבתא.
באירלנד, עד 1996, כעשרת אלפים נשים "שסטו" כיבסו בלי שכר במכבסות שניהלו נזירות. ובטהרן, שוטרת דוחקת אישה אל הקיר בגלל כיסוי ראש.
ועכשיו אלינו.
משפיעניות חילוניות שלוקחות חלק בקמפיינים על נידה. מוכרות את המקווה כמו ספא יוקרתי. או משתתפות בטרנד "קיבלתי על עצמי". חצאית יום בשבוע/ מקווה- תמיד משהו סקסי. לא חלילה קיבלתי על עצמי ברכת המזון מתוך סידור. ומה שהן באמת מקבלות זה פרסום בעמודי הבידור ואהדת הקהל.
מה שלא נכנס לפריים: היא יכולה לוותר בחודש הבא. לאישה בבני ברק אין חודש הבא, יש בלנית שבודקת אותה. דיני נידה אוסרים כל מגע עם הבעל בימי הווסת ושבוע אחריהם, עד הטבילה. הם מגדירים את גופה כטמא, ועכשיו מקבלים ממנה לייק. והיא כנראה לא יודעת שיהודיות סירבו לזה כבר לפני מאות שנים. ב1176, במצרים, הרמב"ם וחכמי הקהילה גילו שנשים רבות הפסיקו לטבול, ונהגו במנהג שעבר מאם לבת: אישה שופכת מים על חברתה. התגובה: מי שלא תטבול, תגורש בלי כתובה, "עד ימות המשיח". הוא אף דאג שתהיה אישה שתפקח במקוואות שהן אכן טובלות. בלנית.
כמאה שנה אחר כך מצא רב שביבשת היוונית של ביזנטיון אף אישה לא טובלת כהלכה. בכרתים ביקשו ממנו הנשים לא ללמד אותן, כדי שיוכלו לטעון שלא ידעו.
במאה העשרים, רוב המהגרות בניו יורק זנחו את המקווה. ובישראל, שבה המקוואות שייכים למדינה, נשים עתרו לבג"ץ כדי לטבול בלי בלנית.
מה שהן נאבקו בו, היא עוטפת בסרט ורוד. אני קוראת לזה צ'יקן פור kfc. כי היא לא מבינה שהיא על עשרות אלפי העוקבות שלה, נותנות לגיטמציה למחוקקים: ביולי התירה הכנסת הפרדה מגדרית גם בתואר שני ובדוקטורט, כי הפרדה מטעמי דת, למי שרוצה בה, "איננה אפליה". נשיאי האוניברסיטאות הזהירו שזה ייצור "תארים סוג ב'" לנשים. החוק עבר.
כשאת "מקבלת על עצמך", מישהו אחר מקבל את זה עלייך.
אמא סינית. סבתא בסנגל. נזירה באירלנד. שוטרת בטהרן. כוכבת בתל אביב.
אף אחת מהן לא קמה בבוקר כדי לפגוע באישה אחרת. ובכל זאת, כל אחת מחזיקה קצה של אותו חבל.
ואיך משחררים חבל שאף אחת לא מרגישה שהיא קושרת לאחותה על הצוואר?
לא אחת, אחת. אמא שמסרבת לבד, הבת שלה משלמת.
הרגליים הקשורות לא נעלמו כשאמא אחת התעוררה. הן נעלמו כשהרבה משפחות הבטיחו יחד, בקול ובפומבי: אצלנו כבר לא קושרים. בטייוואן, בתוך חמש עשרה שנה, שיעור הנשים עם רגליים קשורות צנח מ68% ל11%. אלף שנה, וזהו.
ובסנגל, הסבתות התאספו והחליטו יחד להניח את הסכין. "אנחנו, הסבתות," אמרה אחת מהן, "התחייבנו שלא לבצע יותר את המילה בבנות הקטנות שלנו."
הנשים של מצרים ידעו את זה כבר לפני 850 שנה.
אישה אחת שמפסיקה לטבול היא חוטאת. אלפי נשים שמפסיקות, זה כבר מנהג. כדי לעצור אותן, היו צריכים תקנה עד ימות המשיח.
אנחנו כבר יודעות. נשאר רק החלק של ביחד
סמנת׳ה 🎗️ retweeted
מסתבר שהסיוט של קופסת טחינה כשחצי קופסא הופכת לגוש קשה בתחתית המיכל, הוא בכלל בגלל הטעות שרובנו עושים.
גם אחרי הפתיחה, כל עוד צורכים את תוכן הקופסה בזמן סביר, לא צריך לשמור אותה במקרר, אלא רק במקום חשוך ויבש (מגירה במזווה למשל).
סיימתי עכשיו קופסה (3 חודשים) עד הטיפה האחרונה.
סמנת׳ה 🎗️ retweeted
היי עיריית ת״א, אפשר שהשנה הדלקת החנוכיות בעיר לא יופקדו בידי חב״ד? אבסורדי שעיר שמתגאה בפלורליזם נותנת לתנועה דתית אורתודוקסית שלא דוגלת בפלורליזם דתי להוביל את הטקס ועוד בחג שיש לו כל כך הרבה משמעויות לאומיות וישראליות. חנוכה הוא לא חג של חב״ד, ואפשר שהעירייה פשוט תנהל את ההדלקות בעצמה
סמנת׳ה 🎗️ retweeted
השבוע עברתי את אחד האירועים המטלטלים ביותר בחיי.
חבר יקר שאני מאוד אוהב, שלח הודעה בקבוצת הוואטסאפ של הפלוגה. זו לא הייתה הודעה רגילה. למעשה, זה היה מעין מכתב פרידה, מאשתו, מהילדים ומהחברים.
אותו חבר חווה דברים לא פשוטים במהלך המלחמה. הוא הציל חיים של חיילים אחרים, חברים טובים שלו נהרגו ונפצעו לו מול העיניים, ראה דם, מראות קשים וחווה רגעים שאי אפשר באמת לתאר במילים.
את כל הכאב הזה, את הריחות, הצעקות, המראות והתחושות, הוא לקח איתו הלאה. הוא לקח אותם הביתה, אל האישה, אל הילדים ואל החברים. הכאב הזה מלווה אותו מאז ועד היום.
ברוך ה' האירוע הזה נגמר בטוב, אבל אני רוצה לומר כמה דברים: דבר ראשון, לכל אותם חיילים שלקחו איתם את הכאב הזה הביתה – אתם לא לבד. יש עוד רבים כמוכם. אנשים טובים שבאו להתגייס למען המדינה, שטובת המדינה עמדה לנגד עיניהם, ושילמו מחיר כבד על כך.
אתם לא לבד, וזו לא אשמתכם. אם אתם מרגישים לפעמים שאתם כבר לא אותם אנשים שהייתם לפני המלחמה, דעו שיש עוד רבים שמרגישים בדיוק כמוכם. אל תישארו עם זה לבד, זו לא בושה לקבל עזרה, תציפו, תדברו, החיים מציעים לנו הרבה יותר. לוותר על החיים פירושו לתת מתנה לאויבים שלנו.
ודבר שני, וכאן אני פונה לכולנו, ולחשבון נפש שאני עשיתי עם עצמי: תפקחו עיניים, שימו לב מי נמצא לידכם. שימו לב לחברים שלכם שעברו חוויות קשות, גם אם הם לא תמיד מדברים עליהן.
תנו להם כתף. תשאלו, תתעניינו, תהיו שם בשבילם. תנו להם להרגיש שהם לא לבד. כי באמת, הם לא לבד. ואסור לנו להשאיר אותם לבד, זו אחריות של כולנו, בשורות טובות.
רואה ששוב עלה הנושא של הסטיקרים ורוצה לכתוב משהו מהמקום שלי כמי שמלווה משפחות שכולות במסגרת הפרויקט שלנו
אני מאוד יכולה להבין למה לאנשים שלא חיים את השכול זה נראה פחות חיוני ושעדיף אנדרטות
אין לי שום טענה כלפיהם ואני באמת מאחלת להם להמשיך לחיות חיים ללא שכול
אבל יש משהו שאני רוצה שתחשבו עליו רגע
כשיש הותר לפרסום כולנו עוצרים לרגע
פעם זה היה יום שלם והיום זה כבר רגע
ואז למחרת אנחנו ממשיכים בחיים שלנו
חוזרים לעבודה לחברים למשפחה ולשגרה שלנו ורובנו לא חושבים על זה שוב
אבל המשפחות השכולות חיות את הכאב הזה כל יום
כל יום כשאנחנו הולכים ברחוב והן הולכות מולנו הן הולכות עם הכאב הזה
בכל דבר שהן עושות גם ברגעים הכי שמחים שלהן בחתונות בלידות ובחגים הכאב הזה מלווה אותן
והסטיקרים האלה הם בדיוק בשביל זה
בשביל שלרגע קטן ביום גם אנחנו נזכור את אלה שבזכותם אנחנו פה
בשביל ששנייה אחת ביום גם אנחנו לא נשכח אותם
בשביל ששנייה אחת ביום נחלוק איתן את הכאב הזה ולא נשאיר אותן לבד עם הזיכרון
הרי רוב האנשים פה לא זוכרים את השמות של הנופלים
לא חושבים עליהם ביום יום
וזה בסדר באמת
אין ציפייה כזאת מאף אחד
אבל כמה קשה זה לעצור לשנייה אחת ביום ולחשוב על הבן של מישהו? על האח של מישהו? על אבא של מישהו?
על אדם שהיה פה והיו לו חיים שלמים אנשים שאהבו אותו חלומות ותוכניות ועכשיו הוא איננו
בסופו של דבר המשפחות האלה לא מבקשות מאיתנו הרבה
הן בסך הכל רוצות שהזיכרון של הילדים שלהן יישאר
שאנשים יזכרו שהם היו פה שהם חיו ושהם היו הרבה מעבר לשם בהותר לפרסום
למה לא לאפשר להן את זה?
כשאני רואה אבא מספר לי על הילד שלו והזיכרון קם לתחייה אני כל פעם מבינה כמה זה חשוב להזכיר אותם
סמנת׳ה 🎗️ retweeted
העומסים והתורים הארוכים בבתי האבות:
יש בתי אבות שבהם איחדו את הקלפי של בית האבות יחד עם קלפי השכונה, וזה יצר עומסים חריגים מאוד עם תורים של שעות, ואזרחים רבים חזרו הביתה בלי להצביע. זה הזמן לקרוא להם חזרה להצביע, הקלפיות פנויות:
בית מוזס בירושלים- קלפי 460
וגם דרך בית לחם 50, בשכונת בקעה בירושלים. חיזרו להצביע.
בנוסף:
יש עדיין עומסים בבתי אבות. אנשים עומדים בתור שעות, ויעזור אם אזרחים טובים יגיעו לחלק שם אוכל, שתייה ופינוקים:
1. בית בכפר הדרים בכפר סבא לעד הקאנטרי
2. עד 120 בהוד השרון
ותבדקו מסביבכם מה המצב בעוד בתי אבות.
סמנת׳ה 🎗️ retweeted
כל מי שעדיין לא יצאו להצביע - דברו אליי. מה יכול לשכנע אתכם? מה עוצר אתכם?
הדיאם פתוח. עונה על כל שאלה. מוכן להסיע אתכם לקלפי אם צריך.



















