Dr. Shani Horowitz-Rozen (@ShaniHorowitz) header
Dr. Shani Horowitz-Rozen (@ShaniHorowitz) profile picture

ד״ר לתקשורת. מומחית לתקשורת אסטרטגית ומרצה. משרשרת שרשורים ומכינה שרשראות בזמני הפנוי.

Israel
Joined March 2015
Photo by Dr. Shani Horowitz-Rozen (@ShaniHorowitz)Photo by Dr. Shani Horowitz-Rozen (@ShaniHorowitz)Photo by Dr. Shani Horowitz-Rozen (@ShaniHorowitz)Photo by Dr. Shani Horowitz-Rozen (@ShaniHorowitz)Photo by Dr. Shani Horowitz-Rozen (@ShaniHorowitz)Photo by Dr. Shani Horowitz-Rozen (@ShaniHorowitz)Photo by Dr. Shani Horowitz-Rozen (@ShaniHorowitz)Photo by Dr. Shani Horowitz-Rozen (@ShaniHorowitz)Photo by Dr. Shani Horowitz-Rozen (@ShaniHorowitz)Photo by Dr. Shani Horowitz-Rozen (@ShaniHorowitz)
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
מומלץ!
קסם הטוויטר חיבר אותי כבר מזמן עם @yaniv_y9h מומחה הפרודקט הנהדר ועכשיו הוא בא להתראיין בפודקאסט שלי! דיברנו על מיומנויות תקשורת בפרודקט ואיפה הן מכשילות סטארטאפים ומה הסוד של תקשורת טובה. פרק עם עצות מהשטח, שאלות שחייבים לשאול וגם פאן. מוזמנים להאזין! open.spotify.com/episode/537…
1
2
1,231
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
המלצת האזנה! פרק מעולה ופוקח עיניים לגבי תקשורת בעולם הפארמה. ליאת פרסיקו עם תבונה וחדות, והכי בקלאס, מספקת אבחנות מקוריות וחכמות על התקשורת בתעשייה. @ShaniHorowitz מדייקת בשאלות, גורמת לשיחה לזרום בקלילות, ומספקת תובנות מבריקות על תקשורת בפארמה ☺️ מומלץ! open.spotify.com/episode/1dY…
1
2
4
2,604
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
400 ימים מאז טבח שמחת תורה, וממשלת ישראל עדיין לא הקימה אתר אינטרנט להנצחת האסון או הנופלים. בזדון, מנסים להשכיח, להעלים את המחדל, עושים נסיונות עלובים של מיתוג מחדש ,״תקומה״ עלאק. לא נשכח ולא נסלח.
יש הרבה תגובות ואיני יכול לענות לכולן אז אחרוג ממנהגי ואשתדל לענות במרוכז. 1. מי שהורה לסייד את המיגוניות, הוא פושע. 2. חלקנו מאמינים שזה נעשה בתום לב. האמת אני מתקנא בהם.
1
4
76
2,117
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
זה אני. מוזמנים לקרוא ולשתף.
חבר קהילת חלאס @horowitz_b כותב: אני החתול של שרדינגר בגרסת הסרטן. הוא שם, והוא גם לא. כל הזמן. יש סרטן שמגיע פעם אחת וזהו. לפעמים הוא כרוני וצריך ללמוד לחיות איתו. לפעמים הוא סופני ועושים מה שאפשר. לפעמים הוא בא והולך. לפעמים יש סרטן ראשון, ושני, ושלישי. כמו שסרטן הוא לא מחלה אחת, גם האנשים שעוברים אותו מתחלקים לקבוצות שונות, ויש כאלה שלא מוצאים את עצמם באף קבוצה. אני אחד מהם. כשאובחנתי לראשונה עם סרטן, העולם סביבי הסתובב. לאחר התאוששות קצרה נכנסתי לראיית מנהרה כדי להילחם במחלה הכי חזק ומהר שאני מסוגל, תוך רתימת כל המשאבים שיש לי. סוג הגידול שהיה לי לא דרש טיפולים כימיים או ביולוגיים, והצלחתי לצאת מזה "רק" עם ניתוח משמעותי שהותיר בי את חותמו בדמות צלקת פיזית ונפשית, ושאריות רפואיות להתמודד איתן לתמיד. זה היה יכול להיגמר כסיפור של מי שעבר סרטן, אבל שרד ונחשב בריא. למשך זמן מה זה בדיוק מי שהייתי – אמנם חזרתי לחיים שונים מלפני האבחון, כמו כל מי שעבר את המסע הזה, אבל בלי גידול. ואז, כמו סטירה לפנים, הגיעה האבחנה השנייה. אמנם הייתי במעקב הדוק ותפסנו את זה בזמן, אבל הייתי בשוק. בשלב הזה כבר לא ידעתי למה לצפות – כבר הייתי שם, באיזה קטע יש גידול חדש נוסף? שוב ניתוח, שוב התאוששות, שוב חזרה לחיים. בגידול השלישי הרגשתי שכל ההנחות שלי לא שוות כלום. אז בסדר, כמו ניאו במטריקס חמקתי מכל הקליעים שהיקום ירה לעברי. אבל עד מתי אצליח להתכופף בזמן? מה אם, בעוד כמה שנים, אחד הקליעים יפגוש אותי מחדש? קשה לי להזדהות עם הפוסטים שבדרך כלל עולים על סרטן. אני לא חולה כרוני, וגם לא סופני למזלי, אבל אני נע בין "שורד/מבריא" לבין "מתמודד עם גידול". רגל פה, רגל שם. לא שייך לאף קבוצה. חי במתח בלתי פוסק של ביופסיה, המתנה לתשובה, בדיקת מעקב, הפנייה לביופסיה הבאה, וחוזר חלילה, כשהגוף והנפש מתמלאים בצלקות. החברה לא יודעת איך להתמודד עם סיטואציה כזו, וגם לא המערכת הרפואית. כשאתה עם מחלה פעילה אתה מקבל את כל התמיכה בעולם, עטוף. כשאתה לא, מצופה ממך לחשוב כמו בריא, להתנהל כרגיל, לחזור לעצמך. מהצד אומרים לך "תהיה אופטימי", "אתה במעקב צמוד, תופסים בזמן", ועוד משפטים כאלה שלא באמת מעודדים. קשה לראות מבחוץ את המעגל שאתה כבר מכיר. זה לא פוסט עם סוף שמח, אבל גם לא סוף עצוב. זה פוסט עם רגל פה ורגל שם, על אנשים קצת שקופים, שלא מצליחים למצוא את מקומם, שהסביבה לא יודעת איך לבלוע אותם. אבל אולי זה פוסט שיגרום לפחות לעוד אדם אחד להרגיש קצת פחות בודד, ועם קצת יותר אוויר
80
45
2
669
37,831
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
חבר קהילת חלאס @horowitz_b כותב: אני החתול של שרדינגר בגרסת הסרטן. הוא שם, והוא גם לא. כל הזמן. יש סרטן שמגיע פעם אחת וזהו. לפעמים הוא כרוני וצריך ללמוד לחיות איתו. לפעמים הוא סופני ועושים מה שאפשר. לפעמים הוא בא והולך. לפעמים יש סרטן ראשון, ושני, ושלישי. כמו שסרטן הוא לא מחלה אחת, גם האנשים שעוברים אותו מתחלקים לקבוצות שונות, ויש כאלה שלא מוצאים את עצמם באף קבוצה. אני אחד מהם. כשאובחנתי לראשונה עם סרטן, העולם סביבי הסתובב. לאחר התאוששות קצרה נכנסתי לראיית מנהרה כדי להילחם במחלה הכי חזק ומהר שאני מסוגל, תוך רתימת כל המשאבים שיש לי. סוג הגידול שהיה לי לא דרש טיפולים כימיים או ביולוגיים, והצלחתי לצאת מזה "רק" עם ניתוח משמעותי שהותיר בי את חותמו בדמות צלקת פיזית ונפשית, ושאריות רפואיות להתמודד איתן לתמיד. זה היה יכול להיגמר כסיפור של מי שעבר סרטן, אבל שרד ונחשב בריא. למשך זמן מה זה בדיוק מי שהייתי – אמנם חזרתי לחיים שונים מלפני האבחון, כמו כל מי שעבר את המסע הזה, אבל בלי גידול. ואז, כמו סטירה לפנים, הגיעה האבחנה השנייה. אמנם הייתי במעקב הדוק ותפסנו את זה בזמן, אבל הייתי בשוק. בשלב הזה כבר לא ידעתי למה לצפות – כבר הייתי שם, באיזה קטע יש גידול חדש נוסף? שוב ניתוח, שוב התאוששות, שוב חזרה לחיים. בגידול השלישי הרגשתי שכל ההנחות שלי לא שוות כלום. אז בסדר, כמו ניאו במטריקס חמקתי מכל הקליעים שהיקום ירה לעברי. אבל עד מתי אצליח להתכופף בזמן? מה אם, בעוד כמה שנים, אחד הקליעים יפגוש אותי מחדש? קשה לי להזדהות עם הפוסטים שבדרך כלל עולים על סרטן. אני לא חולה כרוני, וגם לא סופני למזלי, אבל אני נע בין "שורד/מבריא" לבין "מתמודד עם גידול". רגל פה, רגל שם. לא שייך לאף קבוצה. חי במתח בלתי פוסק של ביופסיה, המתנה לתשובה, בדיקת מעקב, הפנייה לביופסיה הבאה, וחוזר חלילה, כשהגוף והנפש מתמלאים בצלקות. החברה לא יודעת איך להתמודד עם סיטואציה כזו, וגם לא המערכת הרפואית. כשאתה עם מחלה פעילה אתה מקבל את כל התמיכה בעולם, עטוף. כשאתה לא, מצופה ממך לחשוב כמו בריא, להתנהל כרגיל, לחזור לעצמך. מהצד אומרים לך "תהיה אופטימי", "אתה במעקב צמוד, תופסים בזמן", ועוד משפטים כאלה שלא באמת מעודדים. קשה לראות מבחוץ את המעגל שאתה כבר מכיר. זה לא פוסט עם סוף שמח, אבל גם לא סוף עצוב. זה פוסט עם רגל פה ורגל שם, על אנשים קצת שקופים, שלא מצליחים למצוא את מקומם, שהסביבה לא יודעת איך לבלוע אותם. אבל אולי זה פוסט שיגרום לפחות לעוד אדם אחד להרגיש קצת פחות בודד, ועם קצת יותר אוויר
20
17
6
425
46,862
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
Replying to @Izhars7
נזכור את נוני, ניצן ואת כל האחרים, הם תמיד יהיו בלב שלנו, הדמעות מציפות את העיניים והלב כבד, אנחנו בסוף נהפוך לחברה שבאמת ראויה לכך שאנשים כאלה חיו בקרבה
4
3
182
4,380
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
10 חודשים ליום הנורא ההוא. אופיר ליבשטיין (ראש מועצת שער הנגב) נפל בקרב עם מחבלים בכניסה לביתו שבכפר עזה בסביבות השעה 8 בבוקר. אביב, הבן הבכור של ורד ואופיר ליבשטיין, יצא החוצה, ראה את אבא שלו הרוג, לקח ממנו את הנשק  שלו ונכנס הביתה להגן על אמא שלו ורד ועל עידן ואורי, האחים הצעירים. ניצן, האח הרביעי בחבורה, היה בן 19 וגר לבדו בשכונת הצעירים בכפר עזה, כ 300 מטר משם. כשעה קודם לכן דיווחו לורד, אשתו של אופיר ליבשטיין ואמא של ניצן, שהאמא שלה - בלהה אפשטיין - נרצחה בפתח ביתה, כמאה מטר מהבית של הליבשטיינים. נטע אפשטיין, האחיין של ורד ובן דוד של ניצן, נלחם במחבלים, גם הוא בשכונת הצעירים. הוא הסתתר בממ"ד ביחד עם חברה שלו וזרק בחזרה על המחבלים שפלשו לביתו רימונים שהושלכו אל תוך החדר. בסופו של דבר, הוא קפץ על רימון ונהרג תוך שהוא מציל את החיים של החברה שלו. הם היו אמורים להינשא לפני כשלושה חודשים. בשלב הזה ורד יודעת שאמא שלה, בעלה והאחיין שלה נרצחו. בשעה 12:45 התקשר ניצן לאמא שלו ורד ואמר לה שהוא נורה דרך דלת הממ"ד שהוא נעל בפני המחבלים שחדרו לביתו והוא שותת דם ברגלו. הוא חסם את הכניסה לממ"ד בפני המחבלים בגופו. ורד הסבירה לו איך לשים חוסם עורקים מאולתר ממגבת. הוא החזיק את דלת הממ"ד נעולה בפני המחבלים שירו בו, חבש את עצמו ושמר על קשר עם המשפחה במשך שעות ארוכות. במהלך השעות האלו ורד התקשרה לכל מי שהיא יכולה, לצבא ולמשטרה ולכל מי שהכירה, כדי להתחנן שיצילו את ניצן. המחבלים הסתובבו בכפר עזה משעות הבוקר, ניצן שיווע לעזרה, אבל כוחות הביטחון לא הגיעו אליו. באזור השעה 15:00 ניצן התקשר בפעם האחרונה. הוא אמר שנגמרת לו הסוללה של הטלפון הנייד. כ 45 דקות לאחר מכן השתלט צוות של דובדבן על הבית של ניצן, בו שהו מחבלים במשך כל אותו הזמן. אבל הוא כבר לא היה שם. משלא הגיעו לחלץ אותו בזמן, הוא הצליח למלט את עצמו בתושיה ובגבורה דרך חלון הממ"ד, אבל הוא שתת דם ומת מפצעיו. גופתו נמצאה אחרי יומיים לא רחוק מביתו. ניצן היה בן 19 במותו,  אחרי מכינה, לקראת גיוסו לצה"ל. הוא היה מאוד גאה, בצדק, בכך שהתקבל לשירות צבאי ביחידת מודיעין מיוחדת. ורד ליבשטיין מספרת על בנה ניצן, "פיצ", שהוא היה נער רגיש, מלא קסם אישי, חכם וערכי, מחובר למשפחה ולחברים ומנהיג מלידה. בחייו הקצרים, הוא ידע להתגבר על משברים ויצא מחוזק , צמח והתפתח, והפך לגבר של ממש. החברים מכפר הנוער "נירים", מספרים על לא מעט מקרים בהם הוא ממש הציל אותם, והיה לעיתים הדמות המשמעותית ביותר בחייהם, דמות בלתי נשכחת, שנתנה כוח ותקווה לסובבים אותו. החברים מהמכינה הקדם צבאית, מספרים על נער מיוחד, שכבש אותם מייד, והתנהל בעולם כמי ש"מכתיב את הכללים" אבל תמיד יודע לא לעבור את הגבול יותר מדי. הוא היה אוהד מושבע של הפועל תל אביב, שהגיע לכל משחק, ששום התחייבות קודמת לא תעמוד בדרכו מול משחק של הפועל, ובחיים לא לבש חולצה צהובה. אהבתו להפועל היתה חלק משמעותי מחייו. למרות שדרכו של ניצן לא הייתה תמיד פשוטה, הוא ידע לנצל את היד שהושטה לו ברגעי משבר, לצמוח ו"להוציא מהלימון לימונדה ולהפוך כל אתגר לסיפור טוב". ניצן תמיד הסתכל בגאווה על הדרך שעשה, והמוטו שלו היה "אתה תכתוב את הסיפור שלך". את זה הוא העביר לחברים ולמשפחה. אנחנו מחוברים אל משפחת ליבשטיין בהרבה מובנים. אופיר ז"ל היה ידיד שלי. חן גיסי היה חבר קרוב שלו. בנו, אביב, הוא חבר נפש של עידודי, האחיין האהוב שלי. ניצן היה החבר הראשון של מיכלי, האחיינית המקסימה שלי. וגם: ניצן הוא זה שהשיג לנוני שלנו את הכרטיס לדרבי סל האחרון שהוא זכה להגיע אליו. הם היו ביחד בקבוצה של חברים אוהדים והוא דאג לכרטיס לנוני שיצא מהצבא למשחק הזה, כי כידוע - הדרבי הוא מעל הכל. בכניסה לביתו השרוף של ניצן בכפר עזה תלוי צעיף של הפועל. הוא ונוני שלנו מן הסתם יושבים ביחד ביציע האוהדים בשמים בכל פעם שיש משחק ומעודדים ביחד אתנו את הקבוצה האדומה. ורד, אמא של ניצן, היתה קצת מודאגת, שמא מדינת ישראל תזכור רק את אבא של ניצן - אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש המועצה המוכשר והאהוד של שער הנגב, אבל זכרו של ניצן לא יישמר כראוי לו. הבטחתי לורד, שבכל מקום שאוכל אזכיר גם את ניצן, את סיפור חייו המיוחדים ואת גבורתו. הנה אני מקיים. זיכרו בבקשה את ניצן ליבשטיין ז"ל, בחור צעיר עם הרבה חלומות, שאיפות ותקוות, ששילם את המחיר הכבד של מלחמת הקיום שלנו וזכותנו להיות עם חופשי בארצנו האהובה והכואבת.
118
343
37
3,068
73,122
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
זאת תמונה בלתי נתפסת: מצד אחד ראש ממשלת ישראל מצד שני נשיא ארה״ב ומשפחות החטופים. תמונה של 115 אלף מילים.
98
332
30
3,480
69,259
תקלה…
214
1,140
95
5,140
164,199
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
אסור להעלות את גיל השירות במילואים בכפייה. תקימו ועדה שתדון בכך עם נציגי המילואימניקים, תשכנעו אותם שזה חשוב ולא יפגע באורח החיים שלהם (או באורך החיים שלהם למרות שזה דווקא עלול לקצר אותם), תציעו מסלול הדרגתי על פני עשור ומהלך שלא יוצא לדרך בלי הסברה. ככה עושים כן? לא בכפיה חלילה
41
272
13
2,296
55,444
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
63 נבחרי ציבור שהצביעו הלילה בעד התועבה הזאת, שלא יספרו לכם אח״כ שהם בעד החיילים ו״ביחד ננצח״. הם בעד החיילים אבל עם כוכבית - כל עוד זה לא מתנגש עם השיקול הפוליטי. ואם זה מתנגש, אז השלטון מעל הכל. זו ממשלה שנקלעה לניגוד אינטרסים עם מדינת ישראל
143
190
9
2,041
55,410
בואו נעבור לאמת. אני הייתי המראיין בכאן 11 בשטח. השעה חמש בערב איזור מלחמה אני והצלם רצנו אליו. הוא ממש לא רצה להתראיין. בסוף הסכים שתי דקות. ניסיתי להמשיך אבל הוא סימן לי לחתוך בשידור חי וענה לעוד אמא שצלצלה אליו ואז נכנס (שוב) לשטח אש עם ירי באיזור אופקים להציל עוד אנשים
This Post is from a suspended account. Learn more
289
862
93
6,937
295,351
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
כולם לא בסדר. פגשתי היום קבוצה לא קטנה של אנשים, אף אחד לא כמו שצריך. כולם עצובים, חסרי סבלנות או אנרגיה, מיואשים וחסרי תקווה. תחושות שלא ראיתי מאז ההלם הגדול אחרי ה7 באוקטובר.
8
5
1
253
6,973
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
מה אני עושה בערב יום השואה? שולחת לרחבי העולם גלויות עם תמונות מהעוטף ומספרת על הכאב שלנו. בעקבות הציוץ של אמיר קניתי את הגלויות של מסעדת האחים והן יישלחו במסגרת פרוייקט הגלויות שאני משתתפת בו. מוזמנים לרכוש גם, כל הכסף עובר למרכזי חוסן עבור תושבי העוטף. otef.shop/
שתי בקשות: 1: תעזרו לי לבחור איזה 3 חולצות לרכוש. 2. כנסו ללינק ותרכשו גם חולצה. כל הכסף מהפרויקט המהמם הזה של מסעדת האחים ומותג האופנה קון מועבר למרכזי חוסן עבור תושבי העוטף, וזה עדיף על עוד חולצה מכוערת מזארה בצבע כתום פיסטוק שעושה לך גרדת בעורף. לינק: haachim-protest.shop
1
3
14
1,302
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
דלפ: טקס מוקלט ובלי קהל הוא לא באמת טקס. הוא סתם תוכנית טלוויזיה שהממשלה הפיקה. הפסקתי לראות הפקות של ראש הממשלה ושריו לפני יותר משנה.
1
13
2
224
3,974
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
כבר תקופה ארוכה אבל ביתר שאת בשנים האחרונות המלחמה על סילוק חמץ מהמרחב הציבורי הפך לסממן של שליטה דתית. על עוד חדירה למרחב הפרטי האישי, לחופש הבחירה של כל אחד מה לאכול, מתי ואיפה.
מישהו העיר לי היום ברכבת על זה שנתתי לבת שלי לאכול חמץ בשטח ציבורי. בואו נגיד שהוא לא יעיר יותר לאנשים על דברים שלא קשורים אליו בחיים (בלי קשר, זה אפילו לא היה חמץ)
6
3
74
3,614
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
• כשצייצתי אתמול על הבואש הירושלמי, לא ידעתי שאהיה המטרה הבאה-עם הבן הקטן שלי. עמדנו בכניסה לגן ציבורי, על המדרכה מעבר לכביש ההפגנה. בחולצת חג לבנה. ללא שלט ובשקט. השר בנגביר כבר נופף להמונים ועזב. הכביש נפתח לתנועה. שקט מסביב, רק השוטר בבואש עושה פרסה, מכוון ויורה על ילד קטן! >
90
293
28
1,787
92,480
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
Replying to @israeldahan
למה זה תמיד נקרא "גזירות" אצל החרדים? אצלינו קוראים לזה "העלאת מיסים" או "העלאת ריביות" או "ביטול תקנים" או "קיצוצים בתקציב". אצל הציבור החרדי זה תמיד גזירות, ועוד כשהם עצמם יושבים בממשלה. משונה מאוד
12
18
1
406
6,792
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
מה יותר "פיקוח נפש" מלדון בעסקת שבויים בזמן מלחמה? מה הקשר ששבת נכנסת בכלל? חתיכת מנותקים הזויים. ככה לא נראית מנהיגות.
16
20
1
493
10,168
Dr. Shani Horowitz-Rozen retweeted
כשאתם מחנים "רק לכמה דקות" במקום שהוא איננו חניה מוסדרת, יש לכך השלכות. ולא משנה כמה תתנצלו, אין לכך מחילה אמיתית.
22
199
18
2,553
63,286