Mother of three, Financial strategy expert, Zionist, Liberal Democracy strong supporter (she/her)
Tel Aviv, Israel
Joined May 2008
- Tweets41.1K
- Following2.6K
- Followers3.4K
- Likes48.5K
Pinned Tweet
1/19 הימים אז היו כל כך מטושטשים ומוכי הלם שרציתי להזכיר לעצמי מה עוד קרה ב 12/10/23, חוץ מאוכל בבריכה. להלן שרשור השאול של הימים ההם שהיינו כולנו מצויים בו, למעט אתם יודעים מי. (תודה לקלוד ול ynet)
פתק הערבות ההדדית.
אילו יכולתי, הייתי מכניסה היום למעטפה 2,432 פתקים. אחד לכל חלל, אחד לכל חיים שנגדעו, לכל עולם שחרב, לכל מי שכבר לא יוכל לבחור. בשם כל אלו הייתי בוחרת היום.
אבל יש לי רק פתק אחד - פתק הערבות ההדדית - פתק אחד בעבור כולם. ופתק הערבות ההדדית הזה חייב להיות ללא רבב, ללא כתם הקלון של טבח שהתרחש במשמרת של מי שעומד מאחוריו, ללא כתם ההפקרה. ללא כתם הכישלון, ללא כתם החולשה וחדלות האישים וללא כתם הבריחה מאחריות.
אני אשים אותו בידיעה ברורה: אני בוחרת במי שיעשה הכול כדי שאסון כזה לא יקרה לנו שוב, במי שיחזיר לנו את הביטחון בביתנו, את האמון במדינתנו ואת התקווה לעתידנו. במי שלטובתנו ובשבילנו יקדיש את חייו ולא ההפך.
את מי שאיבדנו כבר אי אפשר להחזיר, הם איתנו בלב בכל יום ובכל שעה. אבל על מי שעוד כאן, ועל מי שעוד יבואו, אנחנו חייבים להגן.
זה הפתק שאשים היום בקלפי. לא מתוך פחד אלא מתוך אחריות. לא מתוך נקמה, אלא מתוך תקווה. לא מתוך בריחה אלא מתוך התמודדות איתנה של עם קשה עוקף הנלחם על שלו ומעמיד לעצמו מנהיגים שראויים לו.
הביאו את היום.
[צילום שי פרי]
הרבה יותר קל להוציא את החרדים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהחרדים.
תודה רחלי על הכל, ובעיקר על האומץ לשנות כנגד כל החברה מסביבך ובהצלחה גדולה.
קצת חשבון נפש לערב שלפני. ההתגייסות המרגשת של קהלים רחבים בסצנת הציונות הדתית הבורגנית לטובת מפלגת הציבור החרדי מחד, והכתף הקרה והניכור הציני מצד הבורגנות החרדית הפריבילגית (הבני ברקית בעיקר) מאידך, הם נייר לקמוס מדהים לפער האידיאולוגי והערכי בין 2 העולמות האלה.
החרדי החציוני לא מצביע כדי להפוך את המרחב הציבורי למקום טוב יותר, הוא מצביע בשביל המעגל הקרוב אליו, גם אם זה בא על חשבון כל השאר. אגואיזם שבטי בעטיפה של ״השקופה״.
במובן הזה גם החרדי המודרני הוא חרדי מאד. הוא מכיר את העוולות, יודע כמה המונופול המפלגתי מושחת ודפוק, אבל בכל זאת ברגע האמת הוא מתייצב לשירות הקרטל המפלגתי החרדי שנלחם נגד כל מה שהוא מייצג בשביל תחושת שייכות או אינטרס אישי. האחים הרחוקים שלך שסובלים מהחוקים שלא חלים עליך - הם לא שיקול. גם העתיד של הילדים שלך הוא לא שיקול, כי המרחב הציבורי הוא לא שיקול. השיקול הוא אתה בכאן ועכשיו. אתה תשרוד עוד 4 שנים עם גולדקנופף? זה כל מה שחשוב.
בצד השני של המשוואה עומד ציבור ציוני ענק שמילולית מתגייס לטובתנו. אנשים שמתנדבים, משכנעים, כותבים, מתקשרים לחברים ולמשפחה, ומקדישים זמן ואנרגיה למפלגה שלא תייצג אותם בכנסת. לא משהו שהייתי מעזה לבקש אחרי שקיבלו מאיתנו את הכתף הכי קרה בתקופה שבה התחננו להתגייסות מצד המגזר שלנו.
אבל יש פה משהו יותר עמוק, זה לא רק אלטרואיזם. זו תועלתנות במובן העמוק של המילה, שנובעת מהיכולת להסתכל על המרחב הציבורי כעל מרחב משותף. מי שמורגל לחשוב על הכלל מבין שמה שיקרה לציבור החרדי יקבע גם את העתיד שלו ושל ילדיו. הוא מבין שכוונה טובה של כמה עשרות אלפי חרדים לא תספיק, ושאנחנו זקוקים לו כדי לעזור לעצמנו. זו בדיוק המיומנות שחסרה לנו. המגזר החרדי לא מורגל לחשוב במונחים של כלל, ולכן בסוף הוא דופק גם את עצמו: האינטרס הצר של היום הוא הבור שהילדים שלו ייפלו אליו מחר.
בעיניי, יותר מהכל, זה מה שהמפלגה באה לתקן. ״הפעם לוקחים אחריות״, זה לא סלוגן, זו תפיסת מציאות. זה להפסיק לחיות מהיד לפה ולהתחיל לבחון את המציאות בפריזמה רחבה של מרחב וזמן. להבין שהבחירה שלך יכולה וצריכה לעצב מציאות טובה יותר לכמה שיותר אנשים, כולל אותך. תועלתנות, לא אגואיזם.
בשביל זה, תצביעו זך מחר🟡
ראשי גוש השינוי - אם עד עכשיו לא הבנתם שלתקוף את המפלגות האחרות בגוש *מרחיק* ממכם את המצביעים - אז אתם לא באירוע.
חלאס!
אם נתניהו מציע מטבעות קריפטו לסנקציות, אז מה הוא מציע לאיום הנשק הגרעיני האירני? מקלט אטומי בכל עיר?
(כן, זה כן אותו דבר)
בהמשך להצעה המטורללת של נתניהו לעקוף סנקציות בינלאומיות באמצעות קריפטו (הזיה מוחלטת, קשקוש מוחלט, המצאה פסיכוטית על מלא), הנה כמה דברים שכנראה צריך להזכיר לראש ממשלת ישראל:
לא בחרנו לגור בספרטה.
לא רוצים לגור בטרויה.
לא רוצים מלחמת נצח.
לא חייבים לחיות על החרב.
לא רוצים להיות מוקצים בעולם.
לא רוצים לריב עם כולם, כל היום, על הכול.
לא רוצים מדינה שכל קיומה הוא מצב חירום מתמשך.
הבידוד הבינלאומי אינו גזירת גורל, הוא לא חלק מהזהות היהודית שלנו ולא מחיר הכרחי של הציונות. הוא תוצאה של מדיניות, של החלטות ושל הנהגה מופקרת וחסרת אחריות.
ישראל היא לא שלך מהבית, היא שלנו מהבית. היא לא רכוש פרטי, לא מפעל משפחתי ולא מגרש משחקים לניסויים מטורללים בכלכלה, בביטחון, ביחסי החוץ ובחיי אדם.
וברגע שנשתחרר מכבלי הטירוף הנוכחי, ניזכר כולנו איך זה להיות מדינה נורמלית - איך קמים בבוקר ולא מחכים לאסון הבא, איך נושמים, איך מתכננים עתיד, איך מנהלים כלכלה ולא מחפשים דרכים לעקוף את העולם, איך מקיימים יחסים עם מדינות במקום לריב איתן, איך ממשלה עובדת בשביל האזרחים, ולא האזרחים חיים בשביל הישרדות הממשלה.
איך זה ממשלה שהשרים וראש הממשלה שלה לא מטומטמים.
אנחנו לא מבקשים גן עדן. אנחנו מבקשים בחזרה מדינה. אולי אתה חושב ששכחנו איך זה להיות מדינה נורמלית אבל ביום שלישי אנחנו הולכים להצביע ולהראות לך שלא.
די לטירוף!
זה, ביחד עם ״אם לא נבחר שוב, פשוט לא נחיה״ של אישתו, הם ירדו מהפסים סופית. אני לא מצליחה לחשוב על שום הסבר אחר.
שירית כשר Shirith Kasher🇮🇱 retweeted
46 גברים נשים וילדים נחטפו בחיים ונרצחו בשבי.
ביניהם גיא אילוז ז"ל, שאבא שלו קורא לו גיאצ'וק, וכרמל גת ז"ל.
הגעתי היום לשוק התקווה עם מישל, אבא של גיאצ'וק, ועם גיל דיקמן, בן דודה של כרמל.
הגענו כדי לומר לנתניהו את האמת - שהוא בין האחראים לטבח.
שאף אדם שהיה בתפקיד ב7.10 לא יכול להמשיך- בטח לא ראש הממשלה.
קראו לנו בוגדים, אויבי המדינה, ירקו עלינו, השליכו עלינו ירקות.
הורחקנו על ידי המשטרה- שנשלחה למנוע מהורים שכולים והורי חטופים להשמיע את מה שיש להם על הלב.
מבקשת מכם שאת הקול הזה תשמיעו חזק חזק בקלפי בשבוע הבא 🙏
היום מציינים 31 שנה לרצח יצחק רבין
מורשת נתניהו ומרדכי דוד ממשיכה ⬇️
״אמא שלכם מתה היום.
רק ביבי, יא שרמוטות, יא זונות. יא שמאלנים, אינשאללה ירצחו את כל המשפחה שלכם״
@IL_police
שירית כשר Shirith Kasher🇮🇱 retweeted
היישר מהמקפצה, ובלי טיפת בושה: מוסדות חינוך שמתוקצבים במאות מיליוני שקלים בשנה מכספי הציבור הפכו בשבועות האחרונים למטות בחירות של מפלגת הציונות הדתית. רבנים מטיפים, תלמידים מגויסים, חמ"לים מוקמים, ותוכניות שטח מפלגתיות מופעלות מתוך מוסדות חינוך.
הנה קצת ממה שהיה לנו:
מנכ"ל איגוד הישיבות הגבוהות הזמין לאירוע הבחירות "מצילים את הימין", בהשתתפות נתניהו וסמוטריץ', לגיוס ראשי מוסדות ותלמידי ישיבות למטה השטח של הימין.
מזכ"ל תנועת הנוער אריאל, אלחנן וולף, קורא לקומונרים לפעול להוצאת מצביעים: "המשימה שלנו להסתובב בשכונות, בערים, ביישובים שצריכים דחיפה, ללכת ולגרום לאנשים לצאת". מי שהציל את תנועות הנוער מסכנת מוות - זה בצלאל סמוטריץ'".
ראשי ישיבות הסדר השתתפו בכנס "הנני – כנס אחדות בני הישיבות". מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית, יהודה ולד, הציג בכנס תוכנית עבודה מפורטת ליום הבחירות: שימוש בתוכנת אלקטור, הפעלת רכזים בתוך הישיבות, יציאה לשטח עם חמ"לים ואלפי פעילים, וכינוס תלמידי כל ישיבה החל מהשעה 14:00 כדי "להוציא את כל המחנה הלאומי מהבתים".
בישיבת שעלבים התקיים אירוע בחירות במהלך יום הלימודים, בהשתתפות סמוטריץ', שבו ראש הישיבה תקף את השמאל. תלמידי הישיבה החלו להפעיל חמ"ל טלפוני לטובת מפלגת הציונות הדתית.
הרב חיים גנץ, ראש ישיבת מעלה אליהו, עשה תעמולת בחירות גלויה לטובת מפלגת הציונות הדתית, וקרא לתלמידים "לבטל תורה" כדי להתנדב למען המפלגה. כלומר, להקדיש זמן לימודים שממומן מכספי הציבור לפעילות מפלגתית.
מנכ״ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, אלחנן גלט, ומנכ״ל רשת החינוך נעם-צביה, ינקי פרידמן, הודיעו שהם מצטרפים להובלת מטה V26 בראשות יוסי דגן, יו"ר המועצה האזורית שומרון, איש הליכוד. מטה שמצהיר במפורש שמטרתו להביא את גוש הימין-חרד"לים-חרדים ל-61 מנדטים.
ועכשיו, הבה נצלול למספרים:
ישיבות ההסדר מקבלות ממדינת ישראל 170 מיליון ש"ח בשנה. הגרעינים התורניים- 180 מיליון. המדרשות ללימודי ארץ ישראל- 25 מיליון. תנועות וארגוני נוער דתיים- 60 מיליון. המכינות הדתיות- 50 מיליון. מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא- 675 מיליון. רשת הישיבות והאולפנות נעם-צביה- 350 מיליון.
וזוהי רק ההתחלה. בסך הכול, לפי המחקר שערכתי עבור ספרי "שעת אפס", כ-5 מיליארד ש"ח בשנה מועברים מתקציב המדינה לחינוך פוליטי-דתי. בין היתר למוסדות שמשמשים בימים אלה כמטות מפלגתיים, תוך עבירה מפורש על 3 חוקים: חוק מימון מפלגות, האוסר על קבלת תרומות אסורות מתאגידים, לרבות שירותים ומשאבים בשווה כסף; חוק הבחירות (דרכי תעמולה), האוסר שימוש בכספים ובנכסים של גופים ציבוריים מסוימים לצורכי תעמולת בחירות; וחוק יסודות התקציב, המחייב שימוש בכספי התמיכה למטרות שלשמן ניתנו ואוסר את ניצולם לתעמולת בחירות.
ועכשיו תדמיינו לרגע את אותם מעשים בדיוק, רק עם שמות אחרים. תדמיינו שמנכ״ל רשת אורט היה מודיע שהוא מצטרף להובלת מטה שמטרתו להביא 61 מנדטים למחנה הליברלי. את מנכ״ל ברנקו וייס מצטלם עם פוליטיקאים מהמרכז-שמאל ומכריז שהוא מתגייס לשכנע את תלמידיו והוריהם להצביע להם. את ראשי המכינות הקדם צבאיות החילוניות-ליברליות מעמידות אלפי חניכים- טלפנים למען מפלגות המחנה.
שר החינוך היה מזמן אותם לשימוע. שר האוצר היה עוצר להם תקציבים. בערוץ 14 היו צולבים אותם. קלמן ליבסקינד ועמית סגל היו קוראים לסגור אותם. היינו שומעים מבוקר עד ערב על ״פוליטיזציה של החינוך״ ועל "המוסדות לשכפול אליטות שממומנים מכספי המסים של ישראל השנייה".
אבל כאן? עולם כמנהגו נוהג.
כי בחינוך, כבר הרבה מאוד שנים, קיימות כאן שתי מדינות לשני עמים. מדינה אחת שבה חי הציבור החילוני, עם מערכת חינוך מצונזרת, שהמנהלים והמורים בה צריכים ללכת על ביצים גם כאשר הם מחנכים למובן מאליו- ערכי מגילת העצמאות; ומדינה שנייה שמותר בה הכול, שילדיה מקבלים 10,000 ש"ח יותר בשנה עבור טיפוח הזהות והערכים שלהם, ומקיימת מערכת חינוך מפלגתית מכספי ציבור. הסדר מעוות שאין דומה לו בעולם.
הממשלה הבאה היא הזדמנות לשים לזה. פעילות מפלגתית - מחוץ לכיתות. חינוך לערכים הייחודיים של כל זרם - או לאף אחד, או לכולם במידה שווה, בתקציבים שווים, בזכויות שוות. דין אחד לכולם.
אתמול פרסמתי ברשת החברתית המתחרה פוסט עם שאלה פשוטה - מאיפה החברים והמשפחה שלכם מגיעים כדי להצביע.
עד כה עשרות מדינות וטריטוריות, והיד עוד נטויה. 🤞🏾🙌🏾🙏🏽
(לינק בתגובה)
🇮🇱 ישראל | 🇨🇰 איי קוק | 🇦🇺 אוסטרליה | 🇯🇵 יפן | 🇹🇿 טנזניה | 🏴 אנגליה | 🇬🇧 בריטניה | 🇫🇷 צרפת | 🇳🇱 הולנד | 🇩🇰 דנמרק | 🇺🇾 אורוגוואי | 🇸🇬 סינגפור | 🇭🇰 הונג קונג | 🇭🇺 הונגריה | 🇹🇭 תאילנד | 🇬🇷 יוון | 🇵🇹 פורטוגל | 🇨🇭 שווייץ | 🇸🇪 שוודיה | 🇩🇪 גרמניה | 🇿🇦 דרום אפריקה | 🇨🇳 סין | 🇪🇸 ספרד | 🇧🇪 בלגיה | 🇳🇵 נפאל | 🇯🇲 ג׳מייקה | 🇦🇪 איחוד האמירויות | 🇦🇹 אוסטריה | 🇫🇮 פינלנד | 🇨🇿 צ׳כיה | 🇲🇹 מלטה | 🇵🇦 פנמה | 🇰🇷 דרום קוריאה | 🇮🇨 האיים הקנריים | 🇧🇬 בולגריה
🖤
״אבא, אין לך מה לדאוג. אנחנו מאומנים היטב. נכנסים, מנצחים, ומחזירים את אבינתן ושאר החטופים הביתה״.
היום, לפני שלוש שנים, צלצל הטלפון. על הקו היה גלעד.
״אבא, אני נמצא ליד מבקיעים לזמן קצר. אתם מוזמנים לבקר״.
בשמחת תורה, השבעה באוקטובר, הוקפצו שניים מבנינו ושניים מחתנינו למלחמה.
במרוצת הימים שלאחר מכן זכינו לפגוש שלושה מהם.
את גלעד עדיין לא.
עם קבלת הטלפון יצאנו יהודית ואני, יחד עם שלושת ילדינו הצעירים, לביא, פאר והדס, לכיוון הדרום.
פגשנו את גלעד לשעה קלה.
שעה שבדיעבד התבררה כשעתנו האחרונה יחד.
מעלינו נשמעו הדי פיצוצים.
מסביב מלחמה.
ואנחנו, דואגים, מתחבקים, מנסים לגנוב עוד כמה רגעים של ביחד.
כשנפרדנו, לקח אותי גלעד הצידה.
״אבא, אין לך מה לדאוג. אנחנו מאומנים היטב. נכנסים, מנצחים, ומחזירים את אבינתן ושאר החטופים הביתה״.
ואז הוסיף בחיוך:
״אשלח לכם סלפי של בירה וסיגריה מחוף הים של עזה״.
אבינתן חזר הביתה.
גם החטופים שבו.
אבל גלעד לא.
כשבועיים לאחר אותה פגישה, בעומק רצועת עזה, הסתער גלעד על קבוצת מחבלים. תחת אש כבדה ניסה להגן על חברו יונדב ולחבוש את פצעיו, ושם נשם את נשימתו האחרונה.
מאז אני נושא איתי את אותו חיבוק.
את המבט בעיניו.
את האמונה השלמה.
את המילים הבוטחות של בן שמבקש להרגיע את אביו, רגע לפני שהוא יוצא אל הקרב.
לא ידעתי אז שאלו יהיו המילים האחרונות שאשמע ממנו פנים אל פנים.
לא ידעתי שזה יהיה החיבוק האחרון.
לא ידעתי שהסלפי המובטח מחוף הים של עזה לעולם לא יגיע.
אבל את הרגעים האלה, כמו עוד אינספור רגעים שזכיתי בהם עם בני אהובי, איש לא יוכל לקחת ממני.
ביום שישי, י״ט בחשוון, נעלה לקברו של גלעד ונציין שלוש שנים לנפילתו בקרב גבורה.
שלוש שנים של געגוע שאינו יודע גבול.
שלוש שנים של גאווה שאינה יודעת גבול.
והחיבוק ההוא, האחרון, עדיין לא נגמר.
גלעד נחמיה ניצן הי״ד.
בני אהובי.
בתמונה, החיבוק האחרון שלנו
