Pinned Tweet
צריחות שצרחתי נואשת, כואבת,
בשעות מצוקה ואובדן,
הפכו למחרוזת בת 280 תווים
בטוויטר שלי הקטן.
*הומאז' לרחל
#סיפורונובמבר
בכל פעם שצילצלה ב #פעמון מצאה את עצמה בתוך זיכרון שלה מהעבר. קצת כמו מקל הקסמים של גבי&דבי. לאט לאט הבינה את המכנה המשותף - אלו זכרונות של דברים שקרו לה בפעם הראשונה.
הנה הפעם הראשונה שבה הגיעה לכיתה בלי שיעורי בית, שהבריזה מבית הספר, ששיקרה להוריה, שנכשלה במבחן >>
נכנסתי למשרד וארבעת הנשים שעמדו שם ודיברו ביניהן הסתכלו עליי ואמרו "אבל עלייך זה יפה!" וזהו, עבודתי כאן הסתיימה!
מחר אני אמורה לעבוד מהבית רק שלא בא לי לעבוד *מהבית*. איפה אפשר לעבוד* שאינו בית קפה?
*לגלול בפיד, תכלס, על מי אני עובדת...
לפני עשרים שנה, כשאמא שלי היתה מאושפזת בשבועיים-שלושה שלפני הסוף ופרקטיקלי גרתי בבית החולים, אח שלי הדביק אותי בעישון שלו ואחרי ששנוררתי ממנו חצי חבילה, פשוט קניתי לעצמי חבילת סיגריות ומצית. גם ככה אין משהו אחר לעשות בהמתנה למוות בבית חולים. אחרי שלושה ימים קניתי חבילה נוספת ועוד
אחת, וככה עד השבעה.
בשבעה עישנתי את יתרת הסיגריות בחבילה ומאז לא עישנתי שוב עד המשבר הנוכחי שבו כבר יצא לי לעשן סיגריות בודדות ששנוררתי פה ושם, אבל אני ממש מחזיקה את עצמי לא לפתוח את האופציה הזו כי משמעויות וכו'.
מצית בתיק אני כן מחזיקה. אולי זה מה שעוצר אותי מליפול לתהום.
אם מתדאמים מגיעים לחמשירים הזויים. פרלל, אני מאשימה אותך!
@beolammakbil
כשהייתי מזדיינת בקאו-גירל
היו לי ירכיים מברזל
אבל מזמן אני כבר לא
אך "האמיני יום יבוא"
לכן נתחיל כל יום להתעמל
#סיפורונובמבר
בחוץ רעמים וגשם מטורף ומישהו דופק בדלת כל כך חזק שלרגע נבהלה שמשהו נורא קרה.
רגע! רגע!, צעקה מחדר האמבטיה ומיהרה לפתוח.
בפתח עמד יוני, השכן מלמעלה, מתנשף כולו.
מה קרה לך? מה אתה דופק ככה בדלת?
מה קרה לי? מה קרה לך? אמרת שאת מתה!
מתה? אני?! השתגעת? הנה אני פה מולך.
הוא התנשף ונשען בידו על משקוף דלת הכניסה, מנסה להסדיר מחדש את נשימתו.
דיברנו בטלפון ופתאום צעקת "#סערה! סופה! אני מתה!" ואז השיחה נקטעה. ירדתי מיד לראות מה קורה איתך. מה קורה איתך??
היא התחילה לצחוק. לא, יא קורע!!! אין אני מתה!
אז את לא מתה, אני מבין.
בקושי הצליחה לדבר בין צחוק


