למה אפילו כלי תקשורת אחד לא הסכים להביא לידיעת הציבור את אירוע הטרור שעברנו אתמול בבני ברק ולכתוב על זה כתבה? ובכן, אני מאשים. את התקשורת הישראלית. מאז אתמול דיברתי עם אינספור כתבים. מכל מדיה שאתם יכולים לחשוב עליה. מהטלוויזיה. מהרדיו. מהעיתונות הכתובה. מהעיתונות הדיגיטלית. אבל בסופו של דבר, אף אחד לא הסכים להביא את ההתקפה האלימה שדוכן ההחזרה בתבונה שלנו בבני ברק עבר לכתבה שמתפרסמת. וכאשר שאלתי בגילוי לב חלק מהם, למה אתם לא מוכנים לסקר את זה? הנה מה שהם ענו: כשהייתי בבית החולים דיבר איתי כתב ואמר לי ״אני מסכים איתך באופן אישי ואתה צודק אבל העורך שלי מטיל על כזה דבר וטו.״ אבל הרוב הסבירו לי שזה בגלל שהדעה שלי נחשבת ל״מפלגת״ ו״קיצונית מדי״ בשביל לשמוע אותה ולכן אסור להביא אותה לאולפנים. אנחנו מדברים על אותם כלי תקשורת שמראיינים חשוד באונס חדשות לבקרים. מראיינים שרה שהבת שלה האשימה אותה באונס כאילו לא פורסם אף וידאו כזה. וכאלו שראיינו את בן גביר אינספור פעמים לפני שנעשה חבר כנסת. השבוע הם גם הביאו מישהו עם עבר חבלני פלילי בתור פאנליסט. אז מה כל כך קיצוני בדעה שלנו? אנחנו מעודדים חרדים צעירים להשלים לימודי ליבה, להתגייס לצבא, לקדם בחירה חופשית ואורח חיים פתוח ומשולב יותר בחברה הישראלית. כל בר דעת מבין שזו לא דעה קיצונית, אלא הדעה שצריכה להיות מקובלת על ידי הרוב. אם נשאל כלכלנים, אם נשאל אנשי ביטחון, אם נשאל את הישראלי הממוצע, כולם היו שמחים שעוד חרדים יחזרו בתבונה. נכון? זה טוב בכל אספקט שאפשר לחשוב עליו. עוד דבר שברור כשמש לכולם: אילו היו תוקפים אדם חרדי, רק כי הביע את דעתו, באלימות קשה כל כך, התקשורת היתה מסקרת את זה וזו היתה הכותרת הראשית ולמספר ימים. היו הופכים אותו לגיבור האומה. אפילו לא היה צריך אלימות בשביל זה. מספיק היה למשל מנהל בית ספר באוהל שם שהזיז דוכן תפילין מהמסדרון בבית הספר, וכבר פרצה מהומת אלוהים עם 86 אייטמים לפי חיפוש של גוגל. בכל כלי התקשורת. אבל כשמכים אותנו? בחוזרים בתבונה? אפילו לא ציוץ. כאילו העובדה שכמעט רצחו אותנו בגלל שעמדנו עם דוכן קרטון ברחוב היא לא דבר משמעותי. לא ביקשו נגיד תגובה מראש עיריית בני ברק. לא ביקשו תגובה מגולדקנופף ודרעי. למה לא? אין להם אקוונטביליות? אבל... אני גם לא דואג. מה שאנחנו עושים בחוזרים בתבונה, זה הופכים דעה מעמדה שנמצאת בשוליים, לעמדה שתהפוך להיות מיינסטרים. בשנת 1980 למשל, היה מאד קשה בפוליטיקה הישראלית להזדהות עם הומואים ולפעול למען הזכויות שלהם. אבל 30 שנה אחר כך, ב-2010, כבר היה מצעד עם רבע מיליון איש בתל אביב. זה קרה כי היו הרבה אנשים אמיצים בדרך שהעזו לתמוך בהומואים בפומבי. בהתחלה פעילים חברתיים ואחר כך פוליטיקאים ובסוף גם התקשורת והתרבות. וכך יהיה הדבר עם העמדה שלנו של ״חוזרים בתבונה״, שהיא עמדה חדשה-ישנה. הרי האבות המייסדים של ישראל, כמו הרצל, האמינו בחוזרים בתבונה. בהפרדת דת ממדינה. אחד העם למשל, כתב ספרים שלמים ואינספור מאמרים לקהילה החרדית של אותם זמנים ועודד אותה ללמוד אבולוציה, מדע ולהיפתח לתרבות העולם. הוא אמר ממש שאסור לנו להתעלם מהפיתוחים שיש בעולם ועלינו ללמוד. הוא למעשה היה מחזיר בתבונה. אנחנו אומרים פה משהו פשוט: זה ממש בסדר לעודד תהליכי חשיבה חופשית בחברה החרדית. אנחנו לא מקבלים את החומות החרדיות ואנחנו חושבים שידע, גישה אליו ועידוד בחירה חופשית זה הדבר הטוב ביותר לאדם. אנחנו רואים את הצעירים החרדים שחיים בעוני, בבורות ואכפת לנו מהם. אנחנו לא נתעלם מהם. כאשר התקשורת מתעלמת באופן בוטה מאירוע אלימות כלפיי, ואומרת שהוא לא מעניין, היא אומרת שאותם חרדים צעירים לא מעניינים אותה. שמצידם שיחיו בבורות, ושהיא (התקשורת) תמשיך להביא את ״הפרשנים לענייני חרדים״ שהם אנשים שמדבררים את עמדות המפלגות החרדיות העסקניות שיסבירו לנו כמה בעצם אין בעיה. אבל התקשורת טועה, זה כן מעניין את הציבור. ואנחנו נמשיך בכל הכוח. ומה שהתקשורת תתעלם ממנו בהתחלה, יהפוך גם להיות כוח פוליטי ומדיניות בהמשך.

יקראו את הציוץ הזה הרבה עיתונאים ואני רוצה שהם ישאלו את עצמם למה הם לא מסקרים בכלי התקשורת המיינסטרים את דניאל, שהמסעדה שלו עברה התקפה אלימה רק בגלל שהוא מוכר פיצות עם שרימפס וקלמרי במודיעין. נכון שאם הוא היה חרדי זו היתה תקיפה אנטישמית? ונכון שאם התוקפים היו ערבים זה אירוע טרור?