Ilan Ostfeld אילן אוסטפלד

דברים שאמרתי היום באזכרה שלך: רציתי לספר לכם קצת על רונצ'וק שלי. הילד המתוק שלי שתמיד היה גבוה מדי לגילו. ילד טוב בצורה מוגזמת שתמיד ביקש ממני רשות על כל דבר שרצה לעשות. שהיה נופל הרבה בגלל איזה חוסר תיאום בין הרגליים הארוכות מדי שתמיד היו לו. זוכרת שהלכנו ביחד לקנות לך נעליים בגיל 12. מידה 46 . המוכר גם לא האמין. היינו הולכים לחוגים שלך ביחד, אתה ואני זמן איכות. איפשהו בגיל 13 או 14 עשית את השינוי הכי מטורף שילד יכול לדעתי לעשות. מילד חסר ביטחון, שבוכה מכל דבר, נעלב הרבה וממושמע "כמו חייל", עם עולם דמיוני עשיר שממש חי בתוכו - הפכת לברבור כריזמתי, שופע חוש הומור ייחודי וסרקזם (שלא תמיד אבא הבין), ציניות ויכולת ראיה מופלאה של החיים . אז גם פיתחת את היכולת להשיג דברים בזכות החיוך שלך. שמת לי מראה גם מול הפנים ולימדת אותי מה באמת חשוב בחיים ומה אפשר וצריך לשחרר (גם היום מנסה ליישם). אתה לימדת אותי בזמן כל כך קצר כל כך הרבה על החיים. הרבה מעבר למה שלמדתי כל שנות חיי. לקיחת היוזמה, האחריות, היכולת להבדיל בין תפל לעיקר, להבין שנהנתנות ויוקרה הן לאו דווקא מילות גנאי, הראייה קדימה, השאפתנות והתחרותיות שייחדו אותך, החשיבות של חברים ומשפחה, התמיכה באחר כשהוא זקוק לעזרה, החמלה לאחר. חמלה.כשאתה היית זקוק לה - היא לא הגיעה. בגיל 17 התחלת לראות את סדרת המופת "ויקינגים " ומסיבה שאיני יודעת להסביר נקשרת שם לדמות הראשית ראגנר לותברוק ברמה שדמותו החליפה את מסי על שומר המסך שלך. המלך ראגנר לותברוק סיים את חייו בשבי, בתוך בור באדמה ואני זוכרת את פניך מלאות האימה כשראית אותו נושם את נשימותיו האחרונות שם. בשבי. אבל מיד אחר כך הבן שלו ביורן איירונסייד הפך לדמות הנערצת עליך אפילו יותר מאביו. והערצת את אמא שלו לגרתה הלוחמת. ואת הקשר ביניהם. לגרתה היתה דמות האם המופתית מבחינתך. האם שתעשה הכל למען בנה. לצערי כשלתי, מתוק שלי, בלהיות לגרתה . לא השכלתי להבין בזמן- שחייתי בעולם מקביל, של ישראל של לפני עשרים שנה . של ישראל שבה לא משקרים להורים שכולים, לוקחים אחריות על מחדלים, לא מוכרים לוקשים בדמות יהלומים ואתרוגים. ישראל שבה פדיון שבויים ואחריות היו מילים קדושות. אני לא אספר לכם כמה קשה לי. כי אין באמת מילים שיכולות לתאר את הגעגוע. אין דרך להסביר מה זה להתעורר בכל בוקר למציאות שבה הילד שלך איננו. מה זה לראות את סרטוני החטיפה והשבי שלו שלא יוצאים לי מהראש, מה זה לראות את החדר הריק שלו, את אלפי התמונות והסרטונים שהשאיר ושדן מסדר ושומר באדיקות , ולדעת שכל מה שתכננתם יחד כבר לא יקרה. רון לא נהרג בתאונה מצערת. הוא גם לא "נפל " בקרב. הוא היה חטוף. ידעו שהוא שם. ידענו שהוא חי. ידעו עם מי הוא מוחזק. ובכל זאת, מי שבגללו קרה המחדל של ה-7 לאוקטובר החליט גם להקריב אותו עם המחבל הבכיר שחטף אותו ואת ניק בייזר. חייהם של רון וניק לא היוו שיקול בכלל.אני לא מתנצלת על כך שאני רוצה לראות את האנשים שהביאו עלינו את הטבח מאבדים את הכוח ואת הלגיטימציה שלהם, עומדים לדין ומושלכים לכלא. כן, יש בי רצון לצדק ונקמה. נקמה על המחדל, על הזלזול בקדושת החיים, על השקרים שהעבירו אותנו, על הטיוח הרשלני. על האימה . על מה שעוללו למדינת ישראל האהובה שלנו מכל כך הרבה מבחינות. בטחונית, ערכית, מדינית, חברתית. הם הרסו כל חלקה טובה. אני רוצה לומר משהו לגדי אייזנקוט. אני דורשת ממך, כמי שנתתי לו את הקול שלי, כמי שאני סומכת עליו ב-100 האחוזים שאתה האדם הראוי והנכון להציל את עתיד המדינה ממה שעוללו לה חברי ממשלת "החמאס הוא נכס"- גדי, תקים ממשלה, מייצגת וראויה. ממשלה שלא תכלול אף אחד מהאחראים לטבח הגדול במדינת ישראל. אל תיתן יד להמשך הרשלנות הבטחונית הפושעת, ההשתמטות והטפילות החברתית, השקרים והטיוחים. תקים ועדת חקירה ממלכתית וביחד ננקה את הזוהמה שהשאירו לנו פה חברי ממשלת הטבח וטירפוד עסקאות החטופים. מדינה שלא מסוגלת לחקור ולהדיח את מי שעמדו בראשה ושכשלו בהגנה על אזרחיה וחייליה, היא מדינה שמועדת לחזור על אותו אסון. שלוש שנים עברו, ואני עדיין ממש לא מעכלת את מה שעברנו. אבל היום אני גם אדם הרבה יותר מפוקח והרבה פחות תמים, שלא מתכוונת לתת לאף אחד להתחמק מהאחריות. אני דורשת שהממשלה שהביאה את רון לקבר תלך לתהום הנשייה. אני דורשת שהאחראים יישאו במחיר. אני רוצה שהדור הבא יגדל במדינה שבה לא מקריבים ילדים של אחרים ואחר כך מבקשים מההורים שלהם להגיד תודה שהחזירו להם אותם. רונצ'וק שלי, הלוואי שהיית כאן. הלוואי שהייתי יכולה להתיעץ איתך ולספר לך כמה אני מתגעגעת, כמה אני אוהבת אותך וכמה הייתי נותנת כדי לשמוע אותך שוב. אני מבטיחה לך - אתה תהפוך להיות סמל לשינוי המיוחל במדינה שלנו שאני אוודא שיגיע ממש בקרוב.