Itay Talgam

הבוקר @nissimv אמר שגיבור ישראל @barak_ehud צריך לשבת מאחורי סורג ובריח לפחות 20 שנה ושבמדינות אחרות הוא היה מועמד לתליה?!?! אז ניסים, הינה שיעור קצר בדמוקרטיה במיוחד בשבילך 👇👇👇

גדי היקר, אם אתה כבר פה אשמח שגם אתה תתייחס לשתי שאלות שלי (אם תרצה יש לי עוד מלא שאלות ותהיות בנוגע להתנהלות שלך ולצידוד העיוור במהפכה המשטרית אבל בחרתי שתיים ככה בשביל הסיפתח): 1. בתוכנית מבקרי המדינה שלך ושל @UriMisgav , אמרת למשגב שהוא עוסק בדמוניזציה של יאיר נתניהו למחייתו ״על שום דבר״. אני חייב לשאול אותך - אתה באמת חושב שיאיר נתניהו לא הרוויח את זה? אתה מצדד בשפה שהוא משתמש בה? בהשוואה של המוחים לטרוריסטים? לנאצים? ועוד שלל אמירות הזויות שלו?! 2. בתוכנית של @ErelSegal ב @Now14Israel אמרת בציניות: ״השמאל הוא לא אלים, זה רק ביקורת. רק שהם יורים זה כדורי ביקורת״. אמירה כל כך הזויה לאור זה שכל היריות בתוך מדינת ישראל בין ימין לשמאל היו עד היום רק מימין לשמאל ולא הפוך. אמירה הזויה כל כך שאפילו מאיר רובין מנכ״ל קהלת שישב לידיך גילגל עליך עיניים והתנער ממנה. אשמח לשמוע למה התכוונת? האם זו הדעה שלך או פליטת פה? (מי יודע אולי עוד 30 שנה מישהו יתפוס אותה ויבנה עליה טיעונים שלמים כמו שאתם בונים על אמירה אומללה של אוריאל לין…)

עוד כמה עובדות שבחרת להתעלם מהן וגם עקיבא ביגמן ב״תחקיר״ שלו לא התייחס אליהן (סלח לי על הגרשיים אבל זה רחוק שנות אור מלהיות תחקיר, זו כתבת PR לטובת מקדמי המהפכה המשטרית ותו לא). יום אחרי שחוקק חוק יסוד חופש העיסוק אמנון רובינשטיין התראיין להארץ ואמר את הדברים הבאים: ״בפעם הראשונה חוקקה הכנסת חוק יסוד המגן על זכויות אדם לעיסוק ולפרנסה, בפעם הראשונה מעמידה הכנסת זכויות אדם מעל לחקיקה הרגילה ומאפשרת לבתי המשפט לבדוק את חוקיותו של חוק הכנסת לאורו של חוק היסוד״. אני מניח שאם הייתה התנגדות רבתי לעניין אז חברי הכנסת לא היו נותנים לחוק כבוד האדם וחירותו לעבור פחות משבועיים לאחר מכן… ואם זה לא מספיק הפרשן המשפטי המוביל בישראל בזמנו זאב סגל כתב בידיעות אחרונות ״העיתון של המדינה״ כתב טור ייעודי על הנושא יומיים לאחר שחוק יסוד חופש העיסוק עבר, בו הוא כתב בין היתר: ״”נפתח לבתי המשפט פתח לקבוע כי חקיקה מקבילה מסוימת בטלה. זהו פתח נדיר משום האפשרות לבית המשפט לבטל חקיקה של הכנסת" חודש אחרי ששני החוקים עברו דן מרידור (מזכיר לך - שר המשפטים של הליכוד) אמר בטקס השבעת שופטים בבית הנשיא: "...עתה נשא פירות המאבק שנוהל בשנים האחרונות לחקיקת זכויות היסוד של האדם בחוקי היסוד של המדינה. כך קיבלה הכנסת את חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וחוק יסוד חופש העיסוק. זוהי מהפיכה חוקתית של ממש. מעתה תהיינה זכויות אלה מוגנות אף נגד חקיקה שרירותית של הכנסת עצמה״. לא זכור לי שאחרי זה הייתה ישיבת חירום של הכנסת שפעלה למנוע את זה רגע לפני שברק יושב לזמום מזימה ולכתוב את פס״ד בנק המזרחי. תוסיף לזה את החלטת ועידת הליכוד מ-93, את העובדה שהחוקים עברו מחדש ברוב עצום ב-94, את המלחמה על הוספת סעיף שמירת הדינים (למה צריך סעיף שמירת דינים אם לא מפחדים שבית המשפט יפסול חוקים?!) ועוד ועוד ותגיע למסקנה הברורה - רוב עצום של חברי הכנסת (לפחות 85-90) לאורך כל השנים של 88 עד 92 היו בעד כינון חוקי יסוד הקשורים לזכויות אדם ובעד ביקורת שיפוטית. זה שאולי הלכו על ביצים מפני החרדים או הדתיים זה נכון, אבל לטעון שזה נעשה במחטף או שחברי הכנסת לא הבינו או שהנושא לא דובר זו לא פחות מרמיה. מי שעושה את זה היום זה אלו שמבינים שמה שהם עושים הוא מחטף לדמוקרטיה הישראלית ולכן הם מנסים לערער את הלגיטימציה של בג״צ מלכתחילה על ידי איסוף והבלטה של חלקי מידע סלקטיביים… >>>

בנוגע לשני הציטוטים הבאמת לא חכמים של אוריאל לין האחד מהועדה והאחד מהמליאה, שניהם לא חד משמעיים (בטח לא כמו עשרות הציטוטים האחרים שמראים שכולם ידעו). בראשון הוא אמר בועדה : ״ ההבדל הגדול בין החוק הזה, שעוד נתקן אותו, ובין חוקים אחרים שעמדו לעיניכם [ב 1988 ו 1989], כמו חוק יסוד: זכויות האדם, או חוק יסוד: החקיקה, הוא בהקמת בית המשפט העליון כבית משפט לחוקה. באותן הצעות חוק בית המשפט העליון קיבל כוח לבטל חוקים. פה אנחנו לא עוסקים בנושא הזה, פה אנחנו לא נותנים לבית המשפט העליון את הכוח הזה " וזהו אכן אמירה בעייתית, מזל שאיזנו אותה מיד לאחר מכן יצחק הלוי, דן מרידור, רובינשטיין, גוברמן ואחרים. אני יכול רק להעריך שהוא התכוון שלא מכוננים בית משפט לחוקה, אבל לא באמת יודע למה הוא אמר את זה. לגבי האמירה השניה שלו במליאת הכנסת שאוהבים להשתמש בה, היא פשוט לא נשמעת טוב כשמוציאים אותה מההקשר אבל בתוך ההקשר היא דיי מובנת. הינה ההקשר המלא: ח״כ מיקי איתן שואל את אוריאל לין: ״מה זה סעיף 8?״ הוא מתכוון לסעיף שמדבר על זה שלא ניתן לחוקק חוק אחר שפוגע בזכויות אם הוא לא מידתי ולתכלית ראויה. ולין עונה לו: "סעיף 8 אומר, וזה סעיף בעל חשיבות עצומה, שכן אפשר לתכלית ראויה, אם זה הולם את ערכיה של מדינת ישראל – וערכיה של מדינת ישראל הוגדרו בסעיף 1, שאלה ערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית – אפשר לתכלית ראויה, במידה שאינה עולה על הנדרש בחוק, לצמצם זכויות יסוד על-פי חוק-יסוד זה״ ואז מיקי איתן אומר לו ״אבל אין ביטול חוקי הכנסת״ ולין עונה לו: ״המחוקק קובע ובית המשפט קובע, גם היום בית המשפט יכול לפרש חוקים״. מיקי איתן אומר: ״אבל לא לפסול חוקים״ ולין משיב לו: ״אין צורך לפסול חוקים, לא פוסלים חוק. החוק צריך להיעשות לתכלית ראויה ולא סתם חוק שרירותי״. במילים אחרות - הוא ממש ממש ממש! לא אומר שלא תתאפשר פסילת חוקים, הוא רק אומר שהכנסת מלכתחילה לא אמורה לחוקק חוקים שאינם לתכלית ראויה ולא חוקים שרירותיים ולכן אין צורך שנגיע לנקודה הזו שביהמ״ש פוסל חוקים... >>>

עד כאן הרקע העובדתי, עכשיו בוא נדבר על הסעיפים שאתה בחרת (בצורה מאוד סלקטיבית אם יורשה לי). שים לב שבכל הטיעונים שלך אתה מתבסס אך ורק על ח״כ אוריאל לין שאכן היה יו״ר ועדת חוקה אבל הוא לא יוזם החוק והוא לא שר המשפטים באותה תקופה, הוא דמות יחסית שולית בסיפור שעם השנים נתן לעצמו דרך הספר ומהלכי יח״צ אחרים יותר חשיבות - בפועל הוא לא גיבור העלילה. יש בהחלט כמה פליטות פה שהוא אמר בכנסת ובועדה לאורך התהליך שלא היו צריכות להיאמר / היו צריכות להיאמר בצורה מדויקת יותר, אבל הן לא כאלו שאפשר לבנות עליהן תלים של טענות ולו מהסיבה הפשוטה שמהצד השני יש אינסוף דוגמאות שמראות שכולם ידעו בדיוק על מה מדובר. יש דוגמאות למכביר, אתן רק כמה כדי שהקוראים יבינו את הסלקטיביות בדוגמאות שבחרת. המשנה ליועמ״ש גוברמן שציינת שהתלונן שאין הסמכה בחוק לפסול חוקים, אמר בישיבה הזו את המשפט הזה: ״״לפי ארבע הצעות החוק שלפני הועדה אפשר לפסול כל חוק בבית משפט השלום״. ואחריו ח״כ יצחק לוי מהמפד״ל אמר את זה: ״אם חוק נישואין וגירושין יעמוד מול החוק הזה, אפשר יהיה לטעון שהוא לא הולם מדינה דמוקרטית. לאסור על אדם שהוא כהן נישואין עם גרושה, אילו הייתי שופט ואילו לא הייתי אדם מאמין, הייתי אומר שזה לא הולם מדינה דמוקרטית. העניין הזה יעלה להרכב של תשעה שופטים. זה יקעקע דברים שאנחנו רואים בהם יסודות של מדינה יהודית אף כי הינה מדינת חוק חילונית. אנחנו הולכים על חבל דק, יש לנו חוקים מסוימים שמתאימים למדינה יהודית וישראל היא מדינה דמוקרטית. אנחנו תמיד נעים בשני צירים - מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית״. יש יותר ברור מזה חבר?! >>>

6. עם כינונה של הממשלה הצרה של ליכוד - חרדים בראשות שמיר ביוני 90 באמת לא ניתן היה לקדם חוקי יסוד שקשורים לזכויות אדם בלי הסכמת הדתיים והחרדים (הזוי שבמציאות שבה 90+ חברי כנסת רוצים לקדם משהו שטוב לאזרחי המדינה אי אפשר בגלל מיעוט כוחני, אבל זה אולי דיון אחר ששווה שננהל, מת לדעת את דעתך בנושא) ולכן דן מרידור עצר את הקידום כהצעת חוק ממשלתית ותמך בקידומה על ידי אמנון רובינשטיין שלקח את ההצעה המקורית מ-88-89 ופירק אותה ל-4 הצעות חוק, שתיים מהן לא הצליחו להתקדם (חוק ההתאגדות וחוק הביטוי) ושתיים כן - חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו. רובינשטיין בהחלט היה בשיח עם החרדים ועם הדתיים על הצעת החוק שלו עוד לפני שהוא העלה אותה, זו לדוגמה הסיבה שהוא הוריד את המילה שוויון מכבוד האדם וחירותו… >>>

5. ב-88 דן מרידור שם את זה כמשימה מרכזית למשרד המשפטים וקידם את הנושא בכל הכוח, כולל עשרות דיונים במשרד המשפטים ובועדות הרלוונטיות, בפועל ההצעה לא הצליחה להתקדם לא בגלל התנגדות החרדים אלא בגלל התפרקות ממשלת האחדות בעקבות ״התרגיל המסריח״. מכיוון שרובינשטיין ראה שלשם נושבת הרוח הוא ניסה להעביר את החוק בטרומית רגע לפני פירוק הממשלה והצליח אבל לא התקדם מעבר בגלל שינוי הממשלה (הממשלה הפכה ממשלת אחדות לממשלת ימין צרה בראשות שמיר) >>>

4. החוקה שלנו, כמו כל חוקה, על אף שהיא פרקים פרקים (כל פרק הוא חוק יסוד) צריכה להיות בנויה כמו כל החוקות במדינות הדמוקרטיות משני סוגים של חוקים - הראשונים קשורים לפרוצדורות וסדרי ממשל והשניים מנושאי זכויות אדם. את החלק הראשון הכנסת עשתה לאורך השנים אבל את החלק השני של זכויות האדם היא לא הצליחה לקדם על פני שנים, זאת למרות שהיו לא מעט ניסיונות ותמיד מהצד הימני של המפה - עוד מ-1950 בגין נאם וכתב שוב ושוב על החשיבות של כינון חוקי יסוד שקשורים לזכויות אדם. אנשי ימין מובהקים כמו קלינגהופר, בנימין הלוי, ארידור ואחרים ניסו לקדם את הנושא שוב ושוב - בשנים הראשונות המניעה הייתה מצד בן גוריון שחשב שלא בשלה העת, בשלבים לאחר מכן נסיבות גאו פוליטיות כמו מלחמת ששת הימים, יום כיפור ולבנון הראשונה ולחץ מצד החרדים, כל זאת עד ממשלת האחדות ב-88 שבה דן מרידור החליט לשים סוף לסחבת הזו ולכונן סוף סוף רובד של זכויות אדם בחוקה המתהווה שלנו (40 שנה אחרי קום המדינה). יש דוגמאות אינסוף לנאומים של בגין ואחרים בעד חוקה וחוקי יסוד בעניני זכויות אדם ועליונות המשפט וביקורת שיפוטית, אני רוצה לשתף אותך רק בשני ציטוטים, הראשון הוא מישיבת הכנסת הראשונה בפברואר 1950 (תבין כמה הנושא היה בוער בעצמותיו) בה בגין אמר את הדברים האלו: "במה בחרנו? בבית נבחרים? בפרלמנט רגיל? בבית מחוקקים רגיל? הלכנו לבחירות לאסיפה מכוננת.... החובה שהוטלה עליכם היא אחת: לחוקק חוקה, ואחר כך להתפזר ולערוך בחירות חדשות... כולכם הלכתם לבחירות לאסיפה המכוננת...זוהי הפילוסופיה שלכם, שהרוב שלכם עומד מעל העם, ובגלל זה אתם מתנגדים לחוקה... ואף אחד מכם לא גילה לעם שלא תהיה חוקה...אנחנו...רוצים בחוק חופשי, בחוק צדק, שיתן לכל אזרח את המגיע לו, שיגביל את השררה, שלא יתן להתקלס בכל איש, יהיה מי שיהיה, ותהיה השקפתו אשר תהיה, אנו רוצים בחוק אשר יעמוד מעל הממשלה, ואפילו מעל לרשות המחוקקת. זהו דבר החוקה, ומשום כך נילחם למען חקיקת חוקת-יסוד למדינת ישראל”. והשני הוא בישיבת מליאה בכנסת ביולי 56: "...טעות היא לחשוב ששלטון-עם, או בלעז - "דמוקרטיה", - מתבטא רק בזה שיש רוב ומיעוט. ודאי שהרוב מכריע והמיעוט מקבל את דעתו גם אם הוא מוחה...באחד הימים המיעוט נהפך לרוב והרוב למיעוט וחוזר חלילה. זהו הצד הפורמאלי בשלטון-עם. אבל שלטון-עם חייב להיות מתמיד; פירוש הדבר שאין הוא בלתי-מוגבל. גם אם הוא נבחר, איננו יכול להיות שלטון בלתי-מוגבל...ריכוז כל הסמכויות - התחיקתית, המבצעת והמשפטית - באותן הידיים, בין שהן ידיו של איש אחד, בין שהן ידיים של מעטים ובין שהן ידיים של רבים, בין שהוא בא בירושה ובין כתוצאה של מינוי עצמי, ובין בעקבות בחירות - בכל המקרים האלה ריכוז כזה אפשר לציינו בצדק כעצם ההגדרה של עריצות" >>>