Born, will die, now filling the gap כל ציוצי הם על דעתי בלבד, ואינם משקפים דיעה של מקום עבודה, משפחה, חברים ושמנים אחרים. (אתה/הוא) @AssafGarfield@tooot.im
Joined January 2012
- Tweets74.9K
- Following1.8K
- Followers3.2K
- Likes447K
Assaf Garfield retweeted
חמשת שלבי האבל:
1 - ניצחנו בבחירות
2 - גנבו את הבחירות
3 - הגיעה שעת אחדות
4 - ישראל חייבת רוטציה
5 - דווקא נחמד במיאמי
Assaf Garfield retweeted
החלק בטור אתמול של @BenCaspit עם ההתנצלות למגזר הערבי הוא חומר חובה לכולם לקרוא ולשנן ולהגיד. עוד כמה תוספות:
1. 80 אחוז מהמגזר הערבי יצא הביתה והצביע. זה מספר חסר תקדים. 4 מכל 5 בגירים בכל הארץ. ההחלטה לא לספור את המפלגות הערביות היא להגיד הערבים, כמגזר, לא במשחק. זו המשמעות שלה.
2. הטענה לאורך כל השנים לנבחרים הערבים הייתה שממש נשמח לשתף אותם במשחק הפוליטי, אבל הם צריכים להחליט שמה שמעניין אותם זה שיפור המצב האזרחי של אזרחי המדינה ולא הנושא הפלסטיני. שם בצד את הוויכוח על הטענה לכשלעצמה, במציאות זה מה שקרה. 8 מנדטים קיבלה המפלגה שאמרה שתשב בכל קואליציה וכל ממשלה והעיקר שכבר מישהו יתעסק בפשיעה ובנושאים אזרחיים אחרים. 11 מנדטים קיבלה הרשימה שאומרת שהייתה גם רוצה ליצור אופק למדינה פלשתינית אבל שלא באה להפריע ותתמוך מבחוץ במי שישפר ולו במעט את הזוועה שמתרחשת כרגע
3. בהמשך לסוף ס' 2, החוזה החברתי שאנחנו מציעים כרגע לאזרחים הערביים הוא נורא. פשוט נורא. אפס משילות. פשיעה משתוללת. אנשים נרצחים על בסיס יום יומי ובאולפני המיינסטרים העמדה הרווחת היא שקולם לא נחשב.
4. לא יכול להיות שינוי בלי שינוי בתפקיד הערבים בשלטון. להתנצל לא מספיק בלי מעשים.
Assaf Garfield retweeted
הוא לא ענה כי אתה לא עיתונאי. כשנתניהו יכנס ״מסיבת שופרות,לקקני עכוז וחידוד דפי מסרים״, תוכל ללקק לו כמו שאתה אוהב ולהפנים את מסרי מכונת הרעל. כדי להיות חלק אינטגרלי ממסיבת עיתונאים אמיתית אתה צריך כמובן להיות עיתונאי - ואתה לא אחד כזה. הבנת?
Assaf Garfield retweeted
יש נקודה שקשה מאוד להסביר בנושא הגבול הימי. אבל אנסה:
הבעייה הייתה למנוע התקפה על אסדת כריש. אסדה הנמצאת הרחק בים - מעל 100 ק"מ מישראל.
כאשר החל 7.10 - מה הדבר הראשון שחיל אוויר עשה ? שלח מטוסים לא לגבול עזה - אלא להגנה על אסדת כריש.
והשאלה היא למה היא כה חשובה - והתשובה היא משהו שיהיה לישראלים קשה להבין כי מרחו אותנו בלי סוף בסיסמא של "להוציא את הגז מהים".
אז ראשית שיהיה ברור:
1. הגז הוא דבר מעולה. וצריך להשתמש בו. והוא לא צריך להישאר בים. גז היא אנרגיה זולה ונקייה. (אל תקשיבו לאירגוני הסביבה המודאגים מאקלים. הגז מאוד נקי)
2. לישראל יש שני מאגרים טובים. והם יכולים לספק את מלוא הצריכה המקומית לעשורים רבים: לוויתן ותמר. הם רווחיים מאוד וחלוקת האספקה בינהם - בהחלט מאפשרת מימון כל פיתוחם וההוצאות - על סמך התצרוכת הפנים מדינתית בישראל בלבד. לכל היותר יצוא קטן לירדן היה מוסיף לרווחיות מספיק כדי לממן את כל פיתוח לוויתן. (מי שרוצה חישוב - תגידו. יש לי)
3. אבל חברות הגז רוצות להרוויח יותר. ולכן עבורן חשוב היה לעשות מתווה לייצוא גז. הצריכה הישראלית (שניתן למשוך מהמאגר ל 30-40 שנה) מוגבלת. הם רצו שווקים גדולים כדי שיוכלו להרוויח כפול שלוש. הוצאות על אסדת גז וקידוחים הן קבועות. ולכן כאשר אתה מכפיל את כמות השאיבה - הרווח עולה פי 3-4. אין בכלל מה שנקרא בכלכלה 'הוצאות משתנות'.
וכדי להצדיק את המצב הנכחי שבו הכפילו את כמות הוצאת הגז ממאגר לוויתן ותמר כך שרוב (או כמעט) מהגז הישראלי זורם למצרים - היו צריכים לייצר מראית עין של תחרות. למכור לציבור הישראלי את "פירוק המונופול" של תמר ולוויתן.
ולכן פיתחו את כריש.
כריש היה יכול להישאר לא מפותח לשנים רבות קדימה. מאגר אסטרטגי. הגז נשאר שם כמו שחיכה מיליוני שנים - ובעוד 20-30 שנה, כאשר תמר ולוויתן מתחילים לדעוך - לפתח גם את כריש להמשך האספקה המקומית.
אבל מאחר שנתניהו עשה את מתווה ייצוא הגז שבמסגרתו מכרו לציבור "תחרות" שקרית (בידקו מחיר חוזי גז עדכניים. הם שוב ב סביבות 5 דולר בארץ) - לא נותרה לישראל ברירה אלא לנסות להבטיח את ההגנה על האסדה מכטב"מים - אלא בעזרת הסכם. אחרת מטוסי חיל האוויר היו צריכים לפטרל סביבה 24x7.
וכל ההסכם אינו קשור לביידן. או ללפיד שלקח עליו קרדיט. את המו"מ מול לבנון (שבכלל עסק בחלוקת זכויות של שדה גז אחר - שדה קאנא שבכלל התברר שהוא ריק ואין בו גז) ניהל במשך שנים אודי אדירי שהיה מנכ"ל משרד האנרגיה אצל שטייניץ.
התוצאות של המו"מ היו חלוקת הרווחים משדה קאנא. מיקומו של הקו בים - חסר כל משמעות פרט לאחת: הוא הביא לכך שלבנון לא יכולה לטעון לשום בעלות על שדה הגז כריש ולכן הוריד לחיזבאללה את הטיעון כביכול המצדיק לשיטתם את תקיפת האסדה. אסדה שאין צורך ממשי בה עד לעוד 20-30 שנה - אם היינו נמנעים מבזבוז כל הגז הישראלי על לדאוג למצרים.
השאלה שתומכי נתניהו צריכים לשאול את עצמם: למה כל כך חשוב לו רווחי הטייקונים וגז למצרים - מה יוצא לנו מזה חוץ מהברחת נשק לנגב ולעזה - מה אנו מקבלים ממצרים בתמורה. האם המצרים קלטו פליטים מעזה כדי למנוע האשמת ישראל ברצח עם ?
כמו כל השמאל, גם אריאל כהנא חושב שאנחנו נוכל לרצות אנטישמים אם נמצא לנו ראש ממשלה יותר אהוד על שונאי ישראל. ראינו כמה מועילה היתה ההתרפסות של בנט-לפיד בפני ביידן, שהרגיש חופשי לאנוס אותנו בהסכם הגבול הימי, שהיה כניעה גמורה לדרישות חיזבאללה.
ישראל צריכה לעשות את ההפך: אנחנו צריכים מנהיגות שתדע לעמוד מול לחצים, לא לקוות שאפשר יהיה לרצות את צ׳אק שומר הנוראי, אם רק נתחיל במחירת החיסול של עצמנו עוד לפני שיתחילו לדרוש זאת מאיתנו.
Assaf Garfield retweeted
כולנו יודעים שמתבגרים מבלים יותר מדי זמן בטלפון, אבל האם השימוש בטלפון באמת פוגע להם בשינה?
מחקר חדש בדק 425 מתבגרים, בגיל ממוצע של 15, באמצעות ניטור אובייקטיבי של השימוש בטלפון ושל השינה, במשך כשלושה שבועות. התוצאות מעניינות במיוחד.
pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/4289…
הגענו לעידן שבו אפשר להשאיר את הילדים לבד בבית ולצאת, שזה בגדול הגביע הקדוש של ההורות.
אנחנו בתיאטרון, וקטינא מעדכנת שקטינוק מתמרד ומסרב ללכת לישון.
כדרכה בקודש, היא ממנפת את המצב.
חיזרו אחרי, ילדים, הג'ינגל קליט:
הכל תקין, כשזה מימין.
כמה עובדות מטורפות לגבי הקמפיין הימני על "גניבת הבחירות", שלצערי אף אחד לא מדבר עליהם.
ב-2012, בני קצובר, יו"ר ארגון בשם "ועד מתיישבי השומרון", התפרסם בגלל האמירה שלו ש-
"כיום לדמוקרטיה הישראלית יש תפקיד אחד מרכזי והוא להיעלם מהשטח.. הדמוקרטיה הישראלית סיימה את תפקידה, והיא חייבת להתפרק ולהתכופף בפני היהדות."
אבל קצובר רק מתווה את הדרך.
מי שעובד באותם שנים מתחת לבני קצובר, בתור המנכ"ל בשכר של "ועד מתיישבי השומרון", הוא מתנחל עם רקע חרד"לי בשם שגיא קייזלר.
כן, אותו שגיא קייזלר שמשמש היום כמנהל מטה "טוהר הבחירות" מטעם הליכוד, והדמות המרכזית מאחורי קמפיין התלונות של הימין לערעור על תוצאות הבחירות, בטענות על כספים לא חוקיים וחתירה נגד הדמוקרטיה.
אוקיי, אבל אז מה אם קייזלר עבד בארגון שמאמין בפירוק הדמוקרטיה הישראלית? הערבים הם תומכי טרור. הם נגד צה"ל.
אה, רגע.
מסתבר שאותו שגיא קייזלר וחבריו לארגון סייעו להתארגנות שהמטרה שלה הייתה מעקב מאורגן אחרי פעילות צה"ל בשטחים, במטרה לסכל אותה, התארגנות שנקשרה גם לפעולות אלימות נגד חיילים. (ראו תמונה.)
אופס.
טוב, אז אולי הוא ניהל ארגון נגד הדמוקרטיה, ואולי הוא עזר להתארגנויות נגד צה"ל, אבל יכול להיות שלקייזלר פשוט אכפת ממנהל כספים תקין?
אז מסתבר שבמהלך כל אותו הזמן, מי שמממן חלק גדול מהמשכורת של קייזלר ב-"ועד מתיישבי השומרון" זה משלם המיסים הישראלי. כן, מדינת ישראל העבירה כסף למועצה אזורית שומרון, והמועצה האזורית שומרון העבירה כסף לארגון שפועל נגד חיילי צה"ל.
זהו. הגעתם עד לכאן, בונוס נחמד: אגב התלונות על "מעורבות זרה בפוליטיקה הישראלית", מסתבר שבשנה הראשונה להקמת "ועד מתיישבי השומרון", הארגון הימני-קיצוני הזה מקבל תרומה של מעל למאה אלף שקל מקרן אוונגליסטית בשם "שובה ישראל".
(ותודה למכון מולד, על הדו"ח שלו "בכל מחיר: כך מימנו כספי ציבור פעולות תג מחיר", שרוב הנתונים כאן הגיעו ממנו).
אז למה אני מספר לכם את זה? השיטה הטרויאנית של הימין כל הזמן בונה על זה שאנחנו נריב איתם במגרש שלהם.
"אנחנו טוענים שיש אי סדרים במגזר הערבי עכשיו תתווכחו איתנו". "הערבים הם תומכי טרור עכשיו תתווכחו איתנו".
בואו נלך הפוך. כמה אנשים יש בתוך המנגנונים של הימין - כולל אנשים שמשווקים בעצמם את הטענות האלו - שלא מאמינים בכלל בדמוקרטיה, ושאין להם שום בעיה לעזור לפעולות נגד צה"ל?
שגיא קייזלר הוא רק דמות אחת. במקרה הוא הפך עכשיו לפנים של קמפיין הזיופים של הימין. כמוהו יש אלפים.
חלאס לשחק הגנתי. חלאס לענות על השאלות שלהם. בואו נתחיל לעלות להתקפה.
למה הליכוד מעסיק אנשים שלקחו חלק בהתארגנויות נגד הדמוקרטיה? למה הליכוד מעסיק אנשים שיש להם היסטוריה של פעולות נגד צה"ל?
תשתפו ותתייגו את העיתונאי האהוב עליכם
Assaf Garfield retweeted
יעקב ברדוגו (הליכוד) טען שאם גוש אייזנקוט יקים ממשלה שתישען על רע"ם זו תהיה סכנה ביטחונית. אז השמענו לו דברים שאמר הפרשן-מגיש יעקב ברדוגו ב-2021 כשבצלאל סמוטריץ' סירב להישען על מנסור עבאס:
@ReshetBet @mazalm3
מאפין המתקרזל לו לאיטו מתפנק על הכורסה, מתחבא מאחורי הכפות ואז מתארנב מלא וחושף בטן רכה, צמרירית ופלאפית למשעי.
מומלץ 67/10.
Assaf Garfield retweeted
זיני מפרסם הודעת פיוס: ׳קורא למנהיגי המפלגות הערביות להיכנס לחדר אחד עם פלנלית על העיניים ושם נפתור את כל המחלוקות בינינו׳.
Assaf Garfield retweeted
כמה מילים על סאגת הסיוע הבטחוני מזווית של כלכלן עם זמן פנוי.
1. הסיוע הביטחוני השנתי הוא 3.8 מיליארד $, מתוכם 500 מיליון $ לפיתוח ולייצור משותפים של מערכות הגנה מפני טילים, שהם גם אינטרס אמריקאי. לא ברור כרגע מה יקרה לרכיב הזה בהסדר החדש, אז לצורך הדיון אני אתמקד ב-3.3 מיליארד הדולרים הנותרים.
2. כן, כמעט כל הכסף מיועד לרכש מהתעשייה הביטחונית האמריקאית.
ביוני 2024, למשל, הודיע משרד הביטחון על הצטיידות ב-25 מטוסי F-35 נוספים בשווי 3 מיליארד $, במימון כספי הסיוע. בנובמבר 2024 נחתמה עסקה לרכישת 25 מטוסי F-15 נוספים בשווי 5.2 מיליארד $, שנקשרה גם היא לחבילת סיוע אמריקאית (וגם לסיוע המיוחד שאושר בעקבות המלחמה).
ישראל לא הולכת לקנות מטוסי F-35 מהתעשייה הביטחונית המקומית, כי לא מייצרים בישראל מטוסי קרב מהדור החמישי. גם לא מהדור הרביעי, או השלישי. ואפילו אם נחליט לפתח מטוס קרב ישראלי, יהיה קשה מאוד להסביר למה זה השימוש היעיל ביותר בעשרות מיליארדי הדולרים שהפרויקט ידרוש.
לפני שלושה שבועות דווח שממשלת ישראל הסיטה כמיליארד שקל כדי לאפשר עסקה לרכישת 12 מסוקי אפאצ'י אמריקאיים. למרות שמדובר בשקלים שיוצאים מכספי המיסים שלנו, הממשלה לא החליטה לקנות מסוקי אפאצ'י כחול לבן. כי אין.
3. חלק מהסיוע הולך לחימוש ולמערכות אחרות, ושם כבר יש לתעשיות הביטחוניות הישראליות יכולות משמעותיות.
רק השנה קראתי על הזמנת חימושים אוויריים ופגזי ארטילריה מאלביט בסכומים גבוהים. ישראל השקיעה בהרחבת כושר הייצור המקומי עוד לפני הפסקת הסיוע.
יש כאן הזדמנות אמיתית להפחית תלות בספקים זרים, לפתח טכנולוגיות ולחזק תעשייה שגם מוכרת מוצרים לשאר העולם.
אבל. הכלכלן לא יכול לקחת חצי מיליארד דולר שקיבלנו בחינם כדי לקנות חימוש מארה"ב, להחליף אותם בחצי מיליארד $ של הוצאה ממשלתית חדשה כדי לקנות חימוש בישראל, ולהגיד שמדובר בשיפור למשק הישראלי. הביקוש המקומי הנוסף איננו "בחינם". הוא בא על חשבון צריכה פרטית, השקעות פרטיות, או הוצאות ממשלתיות אחרות.
אני מסכים עם טענות שעלו כאן ובתקשורת שישנם יתרונות ביטחוניים וכלכליים לייצור מקומי שאולי מצדיקים את העלות. למשל, היכולת לייצר חימוש גם כאשר הנשיא ממדאני מחליט שלא לשלוח אותו. אבל לא ראיתי ניתוח שמראה שדווקא הגדלת ההוצאה הממשלתית על התעשייה הביטחונית היא האפיק האופטימלי לצמיחת המשק הישראלי. העובדה שהוצאה ממשלתית מסוימת יוצרת מקומות עבודה איננה הופכת אותה להשקעה כדאית. גם סלילת כביש, בניית בית חולים או הפחתת מסים יכולות לייצר פעילות כלכלית.
(וחוץ מזה, שימו לב שאפילו אלביט מזהירה בדוח השנתי ל-2025 (20-F), שם בתחילת עמוד 8, שביטול כספי הסיוע האמריקאי עלולים לפגוע *לה* בהכנסות).
4. שווי הסיוע האמריקאי איננו אפס, רק כי זה כסף שהאמריקאים משלמים לעצמם. והוא גם לא בהכרח 3.3 מיליארד דולר.
נניח שמערכת הביטחון מתלבטת בין מערכת נשק אמריקאית שעולה 100 מיליון $ לבין מערכת אחרת שהיא שופטת כשוות ערך, שעולה 80 מיליון $. היא בוחרת באמריקאית כי אפשר לממן אותה מכספי הסיוע.
אם ללא הסיוע ישראל הייתה רוכשת את המערכת השנייה, הערך הכלכלי של המענק במקרה הזה הוא 80 מיליון $, לא 100.
אני מנחש בזהירות שגם הספקים האמריקאים הם הומו אקונומיקוס, ולכן כשהם נושאים ונותנים מול מערכת הביטחון הישראלית, כוח המיקוח של ישראל נפגע והמחיר הסופי גבוה יותר.
לבסוף, לא כל מה שקנינו בכספי הסיוע "כי אפשר" אנחנו צריכים להחליף. כמו שלא כל מה שקניתם עם תו הזהב בגולף היה משהו שהייתם קונים בכספכם הפרטי. כאן דווקא יכולה להיות שעתם הגדולה של הכתבים הצבאיים, לנתח עד כמה מהרכש באמת יהיה נדרש להחליף.
5. ישראל נותרת קשורה בחבל הטבור הביטחוני לאמריקאים. זה מוזר שיש אנשים שחושבים שהתלות הזו הולכת להסתיים בקרוב. צאו מהסרט בבקשה.
כל צי מטוסי הקרב הישראלי מבוסס על פלטפורמות אמריקאיות, שצריכות תחזוקה, חלפים, מנועים, חימוש ושדרוגים. גם כשישראל משלמת על כל אלה מכספה, היא עדיין תלויה במידה רבה ביצרנים וברישיונות האמריקאיים. ארה"ב יכולה להפסיק לממן את הרכש הישראלי בלי להפסיק להיות הספקית המרכזית של חיל האוויר הישראלי עשרות שנים קדימה אל תוך העתיד.
במלחמה עם איראן השנה ארה"ב ירתה יותר מ-200 מיירטי THAAD ויותר מ-100 SM-3 ו-SM-6. חבל הטבור הזה לא כתוב באף הסכם סיוע.
ייתכן שהפסקת הסיוע תקטין מנוף לחץ פוליטי מסוים שיש לאמריקאים. אבל היא לא תבטל את יכולתם לעכב משלוחי נשק, להגביל עסקאות או להשפיע על זמינותם של רכיבים קריטיים. למעשה, אם נמשיך לקנות את אותם מטוסים, מאותן חברות, רק בכסף ישראלי, נהיה עצמאיים יותר מבחינה תקציבית, אבל לא בהכרח מבחינה ביטחונית.
6. הפחתת התלות הביטחונית בארה"ב לא תגיע מעצם ביטול כספי הסיוע. היא תדרוש בניית חלופות אמיתיות, שאכן כוללות יכולות ייצור מקומיות ושרשראות אספקה נוספות. אגב גם ואפילו בעיקר: מאמצים דיפלומטיים ומדיניים מול מדינות אחרות.
אני יודע, אני יודע, הם שונאים אותנו כי הם אנטישמים. אבל "כולם נגדנו" זה לא בסיס מוצלח למדיניות חוץ. מדינות לא חייבות לאהוב אותנו כדי למכור לנו נשק או כדי לשתף איתנו פעולה. הן צריכות לחשוב שזה משרת את האינטרסים שלהן. ההנהגה היהודית מימי השטעטל ידעה להתמודד עם "כולם נגדנו", אני דורש לא פחות מנבחריי היום.
7. דעתי האישית היא שהפסקת הסיוע האמריקאי היא אינטרס ישראלי לטווח הארוך. מבחינה אסטרטגית, השאלה אם זה יקרה בעוד חודשיים או בעוד שנתיים פחות מעניינת אותי. תקציבית, לעומת זאת, ההבדל בהחלט עשוי להיות משמעותי, במיוחד אם מערכת הביטחון כבר התחייבה לרכש בהסתמך על כספי הסיוע העתידיים.
לכן צריך להפריד בין הצעד האסטרטגי ארוך הטווח, שאני תומך בו, לבין הפרטאץ' הטקטי שחטפנו כתוצאה מהודעת הנשיא.
גילוי נאות: לונג ישראל.
Assaf Garfield retweeted
קיבלתי שיחת איומים מיונתן דהמן.
״אתה לא יודע עם מי התעסקת״, ״עשית טעות חמורה מאוד״, והוסיף שהוא ״יעשה בי שפטים – אבל חוקית״.
בעזרת עורך הדין גונן בן יצחק, הגשתי נגדו בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת. עם זאת, אני מודה: אני חושש מאלימות.
יונתן הוא כהניסט שלא היסס להתבטא באופן החמור ביותר שניתן להעלות על הדעת כלפי מי שאינו מסכים איתו. כמו כן, הוא לא לבד; לצידו יש אנשים שדומים לו בתפיסת עולמם, שלא מהססים להשתמש באלימות נגד מתנגדים פוליטיים.
יונתן הוא רק המקרה האחרון בשורת אירועים קשים המופנים נגדי בתקופה האחרונה, שלהם מכנה משותף אחד: אני מסרב לשתוק ומעביר את הבושה צד. שנים התרגלנו כולנו לחיות תחת משטר של איומים, אלימות וטרור רק בגלל העמדות שלנו. אנחנו שוקלים כל מילה, מהססים לומר את דעתנו, ולפעמים אפילו חוששים ללכת ברחוב. בזמן הזה, הבריונים, הגזענים והאלימים הולכים עם ראש מורם וללא שמץ של בושה. הגיע הזמן שהם יתחילו לפחד ולהתבייש, לא אנחנו.
לכן, אני עושה שני דברים: ראשית, אממן אבטחה למספר ימים; ושנית, אזום הליכים משפטיים – בין היתר בגין סחיטה של גולש לחשוף פרטים אישיים שלי, ונגד גולשים אחרים שמטרידים אותי מינית באופן קבוע ברשתות. כמו כן, לא מן הנמנע שאעמוד גם בפני הליכים משפטיים שיופנו נגדי.
כעת, אני מגייס סכום ראשוני של 150 אלף ש״ח למימון אבטחה והגנה משפטית, כמו גם להגשת תביעות נגד מי שמטרידים מינית, סוחטים באיומים ומאיימים טלפונית.
תמו הימים שבהם אנחנו שותקים אל מול הפשיזם, הבריונות והאלימות.הבושה עוברת צד.
Assaf Garfield retweeted
From the Book of Disk, Chapter 3
In the beginning there were the First Drives, and their names were A: and B:, and they were the floppies. They were not elegant. They were thin, fragile, and demanded constant sacrifice disk swaps, write protect tabs, the ritual of “please insert the disk labeled” performed under fluorescent lights. To them the early machines bent the knee, for without them there was no boot, no data, no word processor.
Then came the hard drive, and it was called C:, for it arrived third. It did not ask to be first. It merely sat in the bay and spun, and the people saw that it was good, and that it held far more than any floppy, and that it did not rattle when you walked too fast. So they installed the operating system upon it, and called it the system drive, and the old gods were not cast down but simply… left in the BIOS, still reserved, still acknowledged in the table of letters, though no one invoked them anymore.
And Microsoft looked upon the generations that followed, who had never known the click of a 5.25-inch disk or the careful alignment of a 3.5, and it said: The children must not be shown the old gods.
For if the new ones learned that A: and B: once ruled, they might ask why the alphabet begins elsewhere. They might attempt to summon the floppies by force, or rename the world so that C: was no longer first. And the installers would break, and the paths would fracture, and the registry would weep. So the letters remain sealed, A: and B: still written in the book but never spoken aloud by the system, while C: stands in the open as if it had always been the beginning.
Thus it is written, and thus it remains; the hard drive is C:, and the old gods sleep in the assignment table, undisturbed, so that the children may believe the world has always started with the letter that came third.
Assaf Garfield retweeted
אם רבין היה חי היום כנראה מרדכי בן דוד היה חוסם אותו בדרך לכיכר והוא היה נשאר בחיים, איזה פספוס
