מכון תכלית - Tachlith institute

בשעות אלה נדון בביהמ״ש העליון התיקון בעניין שינוי הוועדה לבחירת שופטים. ברשימה חדשה ב- @icon_il אני מנסה לפתח עמדה שלא תשמעו שם בשעות הארוכות של הדיון. כן, התיקון הזה הוא המהלך הגרוע ביותר והמסוכן ביותר שנערך עד כה במה שמכונה הרפורמה המשפטית; ולא, זה לא הזמן של ביהמ״ש להיכנס לזירה ולפסול אותו. זו מלאכה שמישהו אחר יצטרך לבצע. מוזמנים לקרוא 👇 israeliconstitutionalism.wor…

בעוד חודשים ספורים יגיע הציבור הישראלי לקלפיות ויתבקש להכריע בידי מי להפקיד את הנהגת המדינה לשנים הקרובות. רבים סבורים כי יהיו אלה בחירות גורליות במיוחד. דווקא משום כך, בתוך היריבות הפוליטית החריפה, קיים אינטרס משותף לכולנו שהבחירות יתנהלו באופן תקין, אמין והוגן – ושלאחריהן כל הצדדים יקבלו את התוצאות ויפעלו לפיהן. אין תנאי בסיסי יותר לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת. עד היום, מערכות הבחירות בישראל פעלו ללא דופי. האם קיים חשש שמא הפעם זה יהיה אחרת? תקוותי היא שלא, אבל קשה שלא להביט בדאגה בשורה של סימנים מעידים, שחלקם לא נראו אצלנו בעבר. ראשית, ישראל ניצבת בחזית של עימותים גיאופוליטיים מול מדינות וגורמים עוינים, בעלי יכולות מתקדמות להשפיע על שיח ציבורי ותהליכים דמוקרטיים. האפשרות של ניסיונות התערבות זרה בבחירות איננה תרחיש תיאורטי. שנית, הקיטוב הרגשי בישראל הגיע לרמות חסרות תקדים. בחברה מקוטבת, החשש הגדול ביותר של כל מחנה איננו רק להפסיד בבחירות, אלא שהמחנה האחר ימשול, יקבע סדר יום וישלוט במוקדי הכוח הציבוריים. כשזה המצב, עלולים מנהיגי הציבור לחשוב בטעות שיש לגיטימציה מהציבור שלהם לעשות פעולות שיפגעו בתחרות ההוגנת או למצוא סיבות שלא להכיר בתוצאה במקרה של הפסד. זה לא חייב צעד גדול; מספיקה אמירה או פעולה לא אחראית כדי להניע את כדור השלג המסוכן הזה. אל שני גורמי הרקע האלה מצטרף בחודשים האחרונים גורם חדש ומטריד במיוחד, והוא שורה של זעזועים בוועדת הבחירות המרכזית – הגוף האמון על ניהול מערכת הבחירות והבטחת תקינותה. בתקופה זו עזבו את הוועדה יועצה המשפטי הוותיק, מבקרת הפנים ולאחרונה מנכ״לית הוועדה ב-15 השנים האחרונות, אורלי עדס. במקביל, החלו לעלות טענות נגד מינויים חדשים ונגד תקינות עבודתה מצד מפלגת הליכוד, ואף הוגשה עתירה מצדה לבג״ץ בנושא. למרות שלא הוצג כל בסיס עובדתי לטענות, לא ניתן להתעלם מפוטנציאל הנזק שלהן על רקע ״אדי הדלק״ שבאוויר. מנגד, החלו מפלגות שונות למנות ״אחראי טוהר בחירות״ מטעמן, צעד חריג שעלול להתפרש כהבעת אי-אמון בוועדה, והנצחת מציאות שבה החתולים מתחילים לשמור על השמנת. הצעד החשוב ביותר שעל הציבור לדרוש כעת הוא הפסקת מחול השדים הזה מצד המפלגות ואיוש מיידי של המשרות החסרות בוועדה – בראשן, של המנהלת הכללית. כאן, נופלת האחריות על יושב ראש הוועדה, השופט נעם סולברג, לקדם בצורה יעילה ומהירה מינוי מקצועי שיאותת לציבור כולו שהעסק מוחזק היטב. קשה להפריז בחשיבות התפקיד הזה. המנכ״ל נושא באחריות לניהול מפת הקלפיות המיועדת להבטיח נגישות מלאה לזכות הבחירה וניהול יעיל של הקלפיות לקראת הבאתן לספירה. עליו להפעיל את יחידת מפקחי טוהר הבחירות, יחידה שתפקודה היעיל והניטרלי קריטי כדי למנוע הרתעת מצביעים או שיבוש ניהול הקלפיות. בנוסף, המנכ״ל מפקח על ניהול סיכוני הסייבר למערכת, אחראי לגייס עובדים להפעלת הקלפיות, ונדרש לאשר את אופן חלוקת קלפיות המדגם. כל אחת מהפעולות האלה דורשות ניסיון ומקצועיות בתחום, ומכאן החשיבות שימונה לתפקיד בהקדם מועמד או מועמדת בעלי ניסיון וידע על התנהלות המערכת המורכבת הזו. הציבור הישראלי חלוק בשאלות פוליטיות רבות, אולי יותר מאי פעם. אך יש נושא אחד שחייב להישאר מחוץ למחלוקת: ההכרה בכך שהליך הבחירות עצמו חייב להיות מקצועי אמין ומקובל על הכול. פורסם ב-Ynet, 7.5.26

ואם אתם הייתם הנשיא?? 5 השאלות החשובות על בקשת החנינה של נתניהו: 1- סמכות הנשיא היא לחון ״עבריינים״. האם די בפנייה לנשיא כדי להבין שבמשתמע נתניהו מודה כי הוא ״עבריין״ או שעליו להצהיר זאת? במשפטית - האם שאלת ההודאה משפיעה על מישור הסמכות או מישור שיקול הדעת. דומני שקריאה זהירה של פרשת קו 300 תומכת בכך שעקרונית זו שאלה של שיקול דעת, אבל זו כרגע שאלה שאין לנו עליה תשובה מוחלטת. 2- ⁠עד כה לא הוגשה יחד עם החנינה בקשה לעיכוב הליכים בתיק. בהנחה שהנשיא רוצה לתת חנינה, מה יקרה להליך המשפטי של יתר הנאשמים, שבו נתניהו הוא עד נדרש? האם הוא יידרש להמשיך ולהעיד (ואם כן, מה הואילו חכמים?)? בואו נזכור שעיכוב הליכים הוא בסמכות היועמ״שית, לא הנשיא. פרשת קו 300 לא מספקת תשובה כי שם החנינה קדמה להליך המשפטי. 3- ⁠הנשיא רשאי לתת חנינה משיקול רחב של אינטרס הציבור. נתניהו הציג בפנייתו גרסה מאוד חד-צדדית של האינטרסים הציבוריים המעורבים. כיצד הנשיא ישקול אותם מול האינטרסים האחרים? האם העדר קבלת האחריות והחשש לפגיעה קשה במערכת הדין הפלילית הם אינטרסים ציבוריים חזקים יותר מאלה התומכים בבקשה? 4- ⁠כעניין של פרקטיקה, נשיאים נוהגים לעתים להתנות את מתן החנינה בתנאים. לו אתם הנשיא, מהו התנאי (אם בכלל) שישכנע אתכם להעניק חנינה לנתניהו? עצירת מהלכים נגד מערכת המשפט (דבר שאינו בשליטתו)? פרישה? הודאה? הקמת ועדת חקירה ממלכתית? לפי לשון החוק, הכול על השולחן. 5- ⁠כיצד ה״צל״ של עתירה אפשרית לבג״ץ ישפיע על שיקול דעתו של הנשיא? קיימות גישות שונות בפסיקה עד כמה אפשרי מבחינת ביהמ״ש (בתקיפה עקיפה) לבחון את סבירות החלטת החנינה. האם חוות דעת משפטית שלא תתמוך בחנינה תשליך על הביקורת האפשרית מצד ביהמ״ש? (=האם ״האקדח שהונח על השולחן״ בבג״ץ הסבירות יופיע במערכה הדרמטית על חנינת נתניהו?) כרגיל, לא משעמם אצלנו.

חן ארצי סרור מקדישה את טור שישי שלה השבוע למחקר שלנו במכון תכלית על אמון הציבור במוסדות. ישבתי לשוחח איתה על הנתונים המדאיגים, על כיצד דפוסי הקיטוב של האמון פוגעים בתפקוד המוסדות ועל הנהגה שצריכה (לשם שינוי) לגלות אחריות ולא להתפתות להחריף את המשבר. מוזמנים לקרוא ⬇️