NYU Prof; Time100, FT, FP, Forbes, Coindesk Top Mind Awards. New book Megathreats: https://xitter.cf/t.co/OGSAK3LgTF
New York, USA
Joined January 2009
- Tweets25.9K
- Following913
- Followers703K
- Likes39
Pinned Tweet
Here is a link to my new paper published recently on the coming AI-driven secular boom, why Tech Trumps Tariffs, why American Exceptionalism is not over and thus the stock market is not in an AI bubble, and why the Exorbitant Privilege of the US Dollar isn’t over and thus US dollar weakness is temporary. hudsonbaycapital.com/documen…
Nouriel Roubini retweeted
Just finished listening to Jensen Huang with Brad Gerstner on the BG2 podcast
Probably one of the best things you can spend 90 minutes of your time listening to this weekend. Highly recommend.
Some of my takeaways from the conversation
1. The demand for compute will continue to be exponential. He once again cited inference as the biggest reason. Reasoning takes a lot more compute than simply spitting out answers from stored memory of knowledge
2. As more compute is used, the work and answer quality will also be better. This will lead to higher demand for that compute, leading to the exponential cycle that Jensen is referencing
3. The harness and tool usage have been the two biggest unlocks in AI over the last year. AI used to simply be a brain of knowledge. Now it has a skeleton around it that allows it to be useful. It is learning how to use existing tools to do better work without having to recreate tools from scratch each time.
4. The cost of intelligence will fall fairly quickly in the coming years. This will be driven by a combination of more compute coming online and better efficiency of models. No different than Moore's Law. Jensen still believes that the consumption of the intelligence (volume) will more than make up for the decline in pricing
5. The original GPT-1 cost $20M to train. If you train GPT-1 today, that number would be closer to $100. That is how fast the cost of intelligence is coming down.
6. The offset to this has been usage of the models and human ambition to build even better models. Despite cost coming down, usage of models has gone up 1M (x) times since GPT-1.
7. Jensen disagrees that work hours are going to come down. The more you learn, the more you want to do. Human ambitions have always existed to achieve and earn more. The bottleneck was the opportunity to do it.
8. Robotics is entering its ChatGPT moment. Similar to what Elon did with cars, every physical aspect of the world will soon be digitized with software and compute. Every massive corporation will have to reinvent itself as a technology company with AI
9. Safety is a core component of accelerating AI technology. When you think of a car, you don't just think of the engine. The airbags and braking systems are components of this car. Similarly, regulation and safety are core components of AI
10. NVIDIA's share of capex with the Neocloud customers is roughly 80%. With the cloud service providers, it is closer to 40%. Both of these numbers are growing every single year.
11. Even without AI, the semiconductor industry was already on its path to becoming the largest industry in the world. AI is the "X factor" that has accelerated that.
12. Moore's law is over. Before you could wait a year for your transistor cost to become cheaper. Today, if you wait a year, you will pay 2x as much
13. Analyst consensus estimates have been revised nearly 200% higher for future revenue and free cash flows vs. this time last year. Despite that, the stock is only +20%
14. Analysts questioned the need for general-purpose chips vs. custom chips. The reason that Jensen remains focused on general purpose is because it is fungible. Fungible = lower risk, which matters a lot when you are putting hundreds of billions of dollars to work
15. Global compute infrastructure spend was roughly $1T/yr. That old world was the retrieval way of doing computation. Jensen sees this number closer to $10T/yr in the near term, with roughly half of that spent on intelligence capex
Nouriel Roubini retweeted
Barring various tail risks, global economic growth should improve in 2027, and inflation should fall as productivity-enhancing technological innovations provide a strong tailwind for the global economy, @Nouriel writes. project-syndicate.org/commen…
Nouriel Roubini retweeted
Barring various tail risks, global economic growth should improve in 2027, and inflation should fall as productivity-enhancing technological innovations provide a strong tailwind for the global economy, @Nouriel writes. project-syndicate.org/commen…
Nouriel Roubini retweeted
Inflation fell in 2025.
Then 2026 happened.
Where it goes in 2027 depends on a dilemma every central bank is stuck in. @Nouriel walks through it in his new piece.
Subscribe to The Boom Bust to read it ↓
theboombust.com/macrofiles
Nouriel Roubini retweeted
Why have stock markets and the global economy proved so resilient in the face of major tariff and energy shocks? @Nouriel sees four reasons. project-syndicate.org/commen…
Nouriel Roubini retweeted
The Nobel Prize given to Mike Woodford and Bob Hall will re-trigger discussions about the so-called New Keynesian model. Some will hail it as an unambiguous success, building macro from micro foundations. Others will dismiss it as an empirically irrelevant construction, leading to complex models without much relation to reality.
As often is the case, truth is in between. I expressed my views, as a participant in the enterprise, but not an unconditional believer, in an NBER Macro piece last year. Given that the link has expired, I use this opportunity to repost it. shorturl.at/Xq7QG
My criticisms of these equations are well documented 😀. shorturl.at/cPKLV But this is what a useful model does and has to be judged by the work and the discussion it triggers. Why is there more inflation inertia than implied by 1? What about liquidity constraints and limited rationality in 2? Are expectations as forward looking as RE? Etc. And, given these deviations, what are the implications for policy? Is the initial model useless, profoundly misleading, or a useful starting point? What remains when you make the changes you think appropriate?
Nouriel Roubini retweeted
Roubini on The Global Economy
theboombust.com/menu
Select Files once you open the Website
Nouriel Roubini retweeted
Why have stock markets and the global economy proved so resilient in the face of major tariff and energy shocks? @Nouriel sees four reasons. project-syndicate.org/commen…
Nouriel Roubini retweeted
The recent extension of the Sino-American truce may not last if China—and its de facto allies, Russia, Iran, and North Korea—feels emboldened by the US’s geostrategic missteps, @Nouriel warns. project-syndicate.org/commen…
Nouriel Roubini retweeted
Highly relevant!
"What is driving the global rise in long-term interest rates?" by Gene Frieda.
"The rise in long-term yields is unusually large by post-2006 standards, but the evidence does not point to a breakdown in US monetary, fiscal or financial institutions as its principal cause. This does not make the rise benign, and the idea that higher real rates signal stronger potential growth goes beyond what the evidence can establish. More plausible is a combination of stronger investment demand, greater public and private supply of long-duration debt and reduced absorption by relatively yield-insensitive investors. The weights differ across countries: AI-related investment is a plausible US contributor; Europe combines heavier sovereign borrowing and reduced Eurosystem absorption with changing pension demand; and Japan additionally reflects monetary-policy normalisation. Fiscal developments and safe-asset premia nevertheless matter. But the evidence points towards a reduction in the scarcity or convenience value of government debt, rather than a generalised increase in sovereign default risk."
bruegel.org/analysis/what-dr…
Nouriel Roubini retweeted
While the US fiscal deficit is high, it has plateaued near 6% of GDP and is likely to fall in the next few years, owing to higher potential growth and some additional tariff revenues, @Nouriel writes. bit.ly/3SbRnGW
Nouriel Roubini retweeted
We believe the AI debt boom is now driving Treasury yields higher.
Combined bond issuance from Big Tech firms, including their Special Purpose Vehicles (SPVs), is expected to surge to a record $320 billion this year.
This would mark a +$120 billion YoY increase, or +60%.
As a % of Treasury bond issuance, this is estimated to rise to a record ~70%.
This would be more than double the 30% recorded in 2025 and nearly 9x larger than 2024 levels.
In other words, Big Tech is now emerging as a serious competitor to the US government in the long-term debt market, increasingly competing for the same pool of buyers just as investors are demanding more compensation to hold this debt.
Big Tech debt is increasingly competing with US Treasuries for investor capital.
Nouriel Roubini retweeted
Change of Strategic Signal
CRM buy at 179.59 on April 23, 2026
Now NEUTRAL at 230
theboombust.com/sps
My new oped: Where Will the Global Bond Rout Hit Growth and Equities? by Nouriel Roubini @ProSyn prosyn.org/HJiaXsr
In the US, the recent rise in bond yields is largely driven by structural factors like the end of the post-2008 Great Stagnation, higher potential growth from tech-industry investments, and greater private-sector demand for credit. Higher yields are more worrisome for advanced economies that are stagnating and innovating less.
Nouriel Roubini retweeted
In the broader strategic competition between Washington and Beijing, China has a strong interest in preserving Iran under the Islamic Republic and maintaining Tehran’s strategic relationship, and growing dependence, on Beijing. The last thing China wants is the emergence of a pro-Western government in Tehran.
For that reason, Washington should not expect meaningful Chinese cooperation with a strategy designed to dramatically increase economic pressure on Iran. Beijing may seek to avoid uncontrolled escalation, but that is very different from helping the United States economically isolate Tehran or destabilize the Iranian regime.
This leaves Washington with a difficult strategic choice: whether it is prepared to confront China over its economic and strategic support for Iran. Any such decision should begin with a realistic assumption—Beijing is unlikely to willingly sacrifice either its strategic relationship with Tehran or the survival of the Islamic Republic simply to advance Washington’s pressure campaign.
In other words, U.S. policy toward Iran cannot be separated from the larger U.S.-China competition. Any economic strategy that assumes China will eventually fall in line with Washington risks being built on a fundamentally flawed premise.
#iran
Earlier today, I spoke with the team over @business about the challenging pathway the United States has to impose "never before seen economic isolation" on Iran.
While there certainly are measures that Bessent can take to heap additional pressures on the Iranian economy, notable PATRIOT Act Section 311, coercing countries to uncover their links to Iran, potentially even a limited land blockade, the only "real" measure that is likely to even have a remote chance of snatching victory from the jaws of defeat for the Trump Administration is by going after Chinese banks.
But while the Trump Administration may have options in which to incentivize countries like Turkiye and the UAE to comply with the American economic warfare campaign, the calculus for China is far different:
“Nothing the Trump administration can offer is sufficient to ask Xi to kowtow to Trump in such a public and consequential way,” said Brett Erickson, managing principal at Obsidian Risk Advisors and a sanctions expert. “This is asking Beijing to willingly allow the United States to dictate who they can and cannot conduct business with, and that is a precedent that they have no intention of establishing.”
bloomberg.com/news/articles/…
Nouriel Roubini retweeted
If you’re in your 20s (and ambitious) do everything to move to those 4 cities
Yes people will mog you for paying extortionate rents for such little comfort but who cares, you’re not everyone, you’re on a mission, you’re here for greatness
London/NYC/Paris/SF are basically the golden 4. They’re not just big cities, they’re global sorting machines. People move there from all over the world because they want sth badly enough to accept all the downsides. The guy born in London can be lazy. But the 26yo Frenchman, Indian, American, Italian, Nigerian, Lebanese etc who voluntarily accepts the tiny flat, shit commute and absurd rent to be there has already self-selected pretty hard
And that selection compounds. I felt it instantly moving from my hometown in France to London. Growing up I was always “the ambitious one” in my friend group. Then you arrive in London and suddenly you feel extremely average. Everyone is trying to do sth. Completely changes your reference point for what a normal person can achieve
The other thing is just how many serious games are happening at once. If you know at 22 that you’re going to be a semiconductor engineer forever, maybe there are better specialised places. But most ambitious 24yos have absolutely no clue what game they’ll eventually want to play. In London/NYC/Paris you can accidentally become friends with people in PE, startups, politics, law, media, fashion, pharma, academia etc. Your finance friend dates someone in fashion, their roommate is building a startup, you meet someone in politics at dinner. Suddenly 5 completely different lives feel plausible
That’s insanely valuable when you’re young precisely because you don’t yet know which people / industries / opportunities will matter to your 34yo self
SF is the weird exception because it’s basically one giant concentrated bet on tech/AI. Much narrower than the other 3, but that game is so asymmetric rn that it deserves its spot. If you want to build at the frontier there’s probably no other place where your reference class changes that aggressively
And yh everyone keeps saying the internet made geography irrelevant. Maybe for information. Definitely not for trust/friendship. Anyone can learn from the same people online now, send the same cold DM, follow the same accounts. Much harder to replicate being the guy someone has had 20 dinners with, worked with, travelled with, introduced to friends and randomly bumped into for 5 years
When you’re 24 and nobody knows who tf you are, geography can do a lot of the work for you. You get invited because your colleague knows someone. You end up at a dinner because your friend needs a +1. Someone you met 3 years ago leaves and starts a company. Another moves to NYC. Another becomes a partner somewhere. Most of the ROI is completely impossible to predict upfront
Basically before you have your own gravity, borrow the city’s
At 45, if you’ve built the company / reputation / money / audience / network, you can go live in Tuscany, Mallorca, South of France or wherever and people will come to you. At 24 no one is coming lol. You should probably be where everything is happening
And tbh if you have the ability to move I wouldn’t spend 3 years waiting for the perfect job / apartment / timing. Get the shitty room, accept being poorer for a while, figure it out once you’re there. Your 20s are probably the cheapest years of your life to tolerate inconvenience anyway
You can optimise sqm, weather and comfort later
At 24 I’d rather maximise how many possible lives are available to me
Nouriel Roubini retweeted
JD Vance wants to end the US dollar's position as a global reserve currency, because he thinks it allows Americans to consume too much and do so too cheaply.
Keep that in mind the next time you order a $20 burrito on door dash.
Nouriel Roubini retweeted
בתור אחד החוקרים שזכה לעבוד עם אבנר על הסימולטור שפיתח, כמה הערות ותובנות:
א. הסימולטור אינו "חוזה" כיצד שחקנים יתנהלו, וזו גם אינה מטרתו. הערך המרכזי שלו טמון ביכולת להתמודד עם אחת הבעיות הקשות ביותר במחקר המודיעיני, כלומר כשל הדמיון: הקושי לדמיין צעדים אפשריים של היריב, בין היתר בשל הנטייה להיצמד לתמונת המציאות המוכרת ולהנחות העבודה הקיימות.בתור מי שעסק בשנים האחרונות בבניית משחקי מלחמה בהקשר האיראני, אחד האתגרים המרכזיים שהתחדדו מבחינתי הוא הקושי לבחון לא רק את המהלך הראשון ואת התגובה המיידית אליו, אלא את שרשרת המהלכים והתגובות של כלל השחקנים לאורך זמן, לעיתים חודשים קדימה. במשחק מלחמה, השאלה המורכבת באמת אינה רק "כיצד תגיב איראן למהלך מסוים?", אלא מה תעשה לאחר התגובה האמריקנית, כיצד יפעלו שחקנים נוספים, כיצד ישתנו האינטרסים והאילוצים של כל אחד מהם בעקבות ההתפתחויות, ומה יהיו המהלכים הבאים בתרחיש שהולך ומשתנה. בדיוק בנקודה הזו מדובר, מבחינתי, בכלי רב־ערך. היכולת להריץ תרחיש מתפתח לאורך זמן, לבחון רצף של מהלכים ומהלכי־נגד ולשקלל את התנהלותם של מספר שחקנים במקביל, מאפשרת להרחיב משמעותית את מרחב החשיבה של החוקר ושל משחק המלחמה כולו.
ב. לכן, מי שמצפה שהסימולטור יאמר לנו כיצד יסתיים, למשל, עימות בין איראן לארה"ב — מחמיץ את ייעודו. מדובר בכלי עזר מחקרי בעל ערך רב, ובמיוחד בהכנת משחקי מלחמה, משום שהוא מאפשר להתמודד באופן שיטתי עם המורכבות הנוצרת כתוצאה מהמהלכים, האינטרסים והתגובות של השחקנים השונים.
ג. כך, לדוגמה, ניסינו באמצעות הסימולטור לבחון שאלות כגון: מהי נקודת השבירה של איראן? ומה עשוי לקרות אם ארה"ב תמשיך להפעיל לחץ כלכלי כבד, אך תימנע מהסלמה צבאית?
אחת הסוגיות שהסימולטור סייע לחדד היא מערכת יחסי הגומלין שבין הכלכלה לבין סוגיית הגרעין. ככל שהלחץ הכלכלי על איראן גובר, כך עשוי לגדול מבחינתה התמריץ להשתמש בתחום הגרעין כמנוף תגובה ולחץ. אין הכוונה בהכרח לפריצה לפצצה, אלא גם לצעדים מדורגים יותר, למשל הכנות לחידוש ההסלמה בתחום הגרעין או מהלכים שנועדו לשפר את עמדת המיקוח שלה.
בתרחיש אחר בחנו מה עשוי לקרות אם ארה"ב תהיה מוכנה לספוג את תגובותיה של איראן למתקפות על אתרי תשתית ולהמשיך במערכה לאורך זמן, למרות המחירים הכבדים הכרוכים בכך. הסימולציה העלתה אפשרות שלפיה גם בתרחיש כזה המשטר האיראני לא בהכרח יקרוס, אך הצטברות הלחצים והמחירים עשויה להביא אותו לבחון הסדרים או הסכמות שכיום הוא אינו מוכן לשקול.
ד. חשוב להדגיש שוב: אין פירוש הדבר שכך איראן בהכרח תפעל אם ארה"ב תנקוט במדיניות כזו. הסימולטור אינו מספק נבואה או תחזית ודאית. כוחו בכך שהוא מאפשר להעלות אפשרויות נוספות, לבחון הנחות יסוד ולחדד מסקנות מחקריות שעל בסיסן ניתן להעריך כיצד איראן עשויה להתנהל בתנאים שונים.
ה..אחד היתרונות המשמעותיים של הכלי הוא היכולת לפתח את הסימולציה לאורך זמן. אין מדובר רק בבחינת מהלך בודד ותגובה מיידית אליו, אלא בשרשרת של מהלכים ומהלכי-נגד לאורך פרק זמן משמעותי. כך מתקבל תרחיש מתפתח ודינמי, שבו החלטה של שחקן אחד משנה את סביבת הפעולה ואת מערכת השיקולים של יתר השחקנים.
ה. כמובן, הסימולטור אינו מוגבל לזירה האיראנית. מדובר בכלי שיכול להיות רלוונטי למגוון רחב של תרחישים ולמשחקי מלחמה עתידיים.
ו. חשוב להדגיש - הוא אינו נועד להחליף את החוקרים, להפך. תפקידו לסייע להם לחשוב, לאתגר הנחות קיימות ולהרחיב את מרחב האפשרויות שהם מביאים בחשבון. בפרט, היכולת להשתמש בו לצורך דימוי שיטתי של "הצד האדום" ושל "הצד הכחול" יכולה להיות תוספת משמעותית לכל תהליך המבקש לבחון כיצד מערכה עשויה להתפתח.
ז. בסופו של דבר, זהו כלי מעניין ובעל פוטנציאל רב, לא משום שהוא מתיימר לומר לנו מה יקרה, אלא דווקא משום שהוא מסייע לנו לחשוב בצורה טובה יותר על מה יכול לקרות, מדוע, ומה עשוי לקרות לאחר מכן.
ח. והנקודה החשובה ביותר מבחינתי נוגעת פשטות ההפעלה. למרות המורכבות של התרחישים שהסימולטור מאפשר לבחון, מדובר בכלי שקל מאוד להגדיר ולהפעיל. אין צורך בתהליך מורכב כדי לבנות תרחיש, להגדיר את השחקנים, האינטרסים והאילוצים שלהם, ולהתחיל להריץ סימולציה.
המשמעות היא שהחוקר אינו נדרש להתאים את עצמו לכלי, אלא יכול להתאים את הכלי במהירות לצורך המחקרי שלו. אפשר להגדיר זירה, לשנות הנחות, להוסיף אילוצים או מהלכים ולבחון מחדש את התרחיש, וכל זאת באופן פשוט יחסית.
בשבועות האחרונים אני כותב פה לא מעט על הסימולטור האסטרטגי שבניתי ועל החוויה, אבל הבנתי שלא באמת הסברתי מה בניתי. אפילו את הפוסט הזה שכחתי לפרסם והוא שוכב בתיקיית הטיוטות כבר כמה ימים.
אז הנה ניסיון. תהיו איתי שנייה, בטח אם אתם מתעסקים במחקר, אסטרטגיה וגיאופוליטיקה for a living.
זה התחיל משאלה שרפי רשף שאל אותי בטלוויזיה: "אתה כל הזמן מסביר איפה הבעיות והמורכבויות. אם היית יועץ של נשיא ארה״ב, מה היית ממליץ לו לעשות מול איראן?"
כשחשבתי על למה אני מגמגם בלתת תשובה הבנתי שהקושי הוא לא לדעת מה האפשרויות. הקושי הוא לחשוב כמה צעדים קדימה ולהבין את המשמעויות של הבחירה בכל אפשרות.
ארה״ב עושה משהו. איראן מגיבה. ישראל מגיבה לתגובה. לכל אחד יש מידע אחר, מטרות אחרות ותפיסת מציאות אחרת. וכל פעולה משנה את המצב שממנו כולם מקבלים את ההחלטה הבאה.
אחרי צעד או שניים זה כבר ממש לא אינטואיטיבי להבין לאן העסק יכול להתפתח.
זו כמובן לא בעיה חדשה. בשביל זה יש משחקי מלחמה, והם כלי מצוין. אבל הם יקרים בזמן ובאנשים, ואפשר לשחק תרחיש אחד או שניים בכל פעם. הם גם מוגבלים על ידי הדמיון של מי שמשחק אותם.
ולכן קשה לעשות איתם משהו מאוד בסיסי במחקר: ניסויים.
לקחת בדיוק את אותו מצב, לשנות הנחה אחת, ולהריץ שוב.
אז זה מה שבניתי.
סימולטור אסטרטגי שמאפשר לחוקר להריץ ניסויים ולראות מה קורה. משחק מלחמה שחוקר בודד יכול להריץ בלחיצת כפתור.
המשחק מורכב ממצב עולם בסיסי, שחקנים ותרחיש.
לימדתי אותו כל מה שאני והאינטרנט, לפחות החלק שאני סומך עליו, יודעים על המשבר באיראן: ההיסטוריה, הרקע, הגרעין וכל הג׳אז. מזה בניתי מצב עולם שמדמה בצורה לא רעה את סוף יולי 2026. יש לו אחלה קונטקסט.
אחר כך לימדתי אותו על איראן: הרקע החברתי והתרבותי, האינטרסים, תהליכי קבלת ההחלטות והדינמיקות הפנימיות. עשיתי אותו דבר לגבי ישראל וארה״ב.
כלומר, יש לנו שחקנים שכל אחד מהם יודע לקבל את הסיטואציה ולשחק את המהלך הבא באופן די קוהרנטי.
ועכשיו החוקר יכול להתחיל לשחק.
הוא מגדיר תרחיש. למשל: ארה״ב מחליטה לכבוש את האי חארג.
המשחק מתחיל ביום שאחרי הפעולה. לכל שחקן יש מטרות, אילוצים, תפיסת עולם עדכנית והמידע שהוא באמת יודע. הם מקבלים החלטות, המערכת מחשבת מה קרה כתוצאה מהן, העולם מתעדכן, וממשיכים.
סיבוב החלטות נקרא TURN, ואפשר לשחק כמה TURNS שרוצים.
אפשר להריץ ידנית, או לעבור למוד אוטומטי, ללכת לשטוף כלים ולחזור לראות מה קרה.
אם אין לכם מספיק כלים בכיור, אפשר גם לקפל כביסה.
אחר כך אפשר לחזור אחורה ולראות את כל השרשרת: מי ידע מה, מה החליט, מה קרה, ואיך הגענו משם לכאן. יש לוג מלא של כל מה שקרה.
כל משחק כזה נקרא RUN.
אפשר ללמוד לא מעט מ-Run אחד ולהגיע לתובנות נחמדות שאפילו אפשר לנסח כציוץ בטוויטר, אבל החלק המעניין מתחיל כשמריצים שוב.
מה קורה אם איראן קצת יותר אגרסיבית?
אם לאמריקאים יש פחות מודיעין?
אם ישראל מחליטה שהסיכון בלא לפעול גדול מהסיכון בלפעול?
אם מציעים לאיראנים off-ramp אחר?
כמעט הכול ניתן לשינוי ואז להרצה מחדש: התרחיש, מצב העולם, אפיון השחקנים, המידע שלהם והנחות נוספות.
ואז אפשר להתחיל לשאול שאלות שאני לא יודע לענות עליהן מקריאה של עוד מסמך:
מה משתנה כשמשנים הנחה אחת?
אילו דינמיקות חוזרות שוב ושוב?
איפה התוצאה רגישה מאוד לפרמטר קטן?
ואיפה, חשוב לא פחות, אני כנראה לומד משהו על המודל של הסימולטור עצמו ולא על איראן?
המטרה היא לא לחזות את העתיד.
אם הסימולטור אומר שאיראן תעשה X, זה ממש לא אומר שאיראן תעשה X.
המטרה היא לייצר מעבדה לחשיבה אסטרטגית: להרחיב את מרחב האפשרויות, לחשוף הנחות שאנחנו לא שמים לב אליהן, למצוא מהלכים שלא חשבנו עליהם, להבין דינמיקות של איך הדברים מתפתחים, ובעיקר לייצר שאלות טובות יותר.
סוף מעשה במחשבה תחילה, רק עם הרבה יותר טוקנים.
בשבוע האחרון התחלתי להראות את המערכת לחוקרים אמיתיים, ונראה שאני לא ממש משוגע. זה מתחיל לעניין אותם. יש מצב שנפתחה פה אפשרות לשיטת מחקר שפשוט לא היתה אפשרית עד שאלוהים המציא את הטרנספורמר.
וזה בערך השלב שבו החלטתי לעצור.
עשיתי feature freeze כמעט מלא. לא כי אין לי עוד מיליון דברים שאני רוצה לבנות, אלא כי כרגע עוד פיצ'רים לא יעזרו לי לענות על השאלה החשובה.
השקעתי בדבר הזה לא מעט זמן, כסף ובעיקר כמות לא סבירה של שעות ערות בשבועות האחרונים. עכשיו אני צריך להבין אם יש פה משהו ששווה להמשיך להשקיע בו ולהתחיל להתייחס אליו ברצינות, או שזה יישאר פרויקט מגניב שהיה לי כיף לבנות ושאני אמשיך להשתמש בו בעצמי כדי להישמע יותר חכם בטלוויזיה.
והדרך לברר את זה היא לא להריץ עוד תרחיש בעצמי, או להראות את זה לאנשים שייתנו לי מחמאות ויגידו לי לאן עוד אפשר לפתח את זה.
המבחן עכשיו הוא לקחת שאלות מחקר אמיתיות, להפוך אותן לניסויים, להריץ כמה וריאציות ולראות אם יוצא מזה משהו שלא היינו מקבלים בדרך אחרת - ושלא אני אעשה את זה לבד אלא מישהו שזה מה שהוא עושה בחיים.
אם נראה שזה מספיק שימושי ומעניין לחוקרים רציניים כדי שהם ירצו לחזור ולעבוד עם זה שוב, יש מצב שיהיה שווה לי להמשיך להשקיע בזה את הזמן שלי. סיגנלים ראשונים מראים שכן.
אם זה יחזיק, מצוין. אם לא, נמשיך הלאה. מבחינתי אחלה science project.
שבת שלום!