RAWenergy

Yes. America’s “Least Bad Option” in Iran Is Wishful Thinking The fundamental problem with this argument is that it assumes the current status quo can be sustained indefinitely. It cannot. First, there is little reason to believe that Iran’s leadership will eventually surrender to economic pressure. The assumption that mounting economic hardship will force Tehran to accept Washington’s demands fundamentally misunderstands how the Iranian system operates. The leadership has repeatedly demonstrated that it is willing to absorb enormous economic costs rather than make concessions it considers a threat to the regime’s survival. Second, President Trump does not have unlimited time or patience. Maintaining the maritime blockade comes at an enormous financial and military cost, while high oil prices are already hurting the American economy. How long can Washington realistically sustain this strategy without achieving its political objectives? Third, the assumption that time necessarily works in America's favor is deeply questionable. Iran is not standing still. The longer the confrontation continues, the greater the incentive for Tehran to rebuild its military capabilities and potentially accelerate its nuclear program. Economic pressure does not eliminate these threats and may actually strengthen the Iranian leadership's determination to acquire a nuclear deterrent. Finally, a prolonged blockade is not a stable alternative to war. It is an inherently fragile situation in which both sides face growing pressure to escalate. The risk of miscalculation increases with time, particularly when neither side is willing to compromise on its fundamental demands. The central flaw in the article is the belief that economic pressure will eventually produce the political concessions that military force has failed to achieve. That is wishful thinking, not a strategy. The blockade may be working economically, but that does not mean it is succeeding strategically. Unless Washington develops a realistic diplomatic path that acknowledges Iran's red lines, it risks finding itself trapped between an increasingly expensive blockade and another war that is unlikely to produce Iranian capitulation. #Iran #IranWar‌ @RANDCorporation

ימים קריטיים במזרח התיכון: גם איראן מעלה את ההימור איראן תורמת את חלקה להעלאת סכום ההימור במה שמתרחש כעת בחדרי המשא ומתן ומחוצה להם ולראיה ההנחיות של מג'תבא לבכירים האיראנים. ברור שכישלון המשא ומתן עלול להוביל להסלמה רחבה, ולמרות רצונו של הממשל האמריקני לקצר את המערכה הבאה, ההנחיות של מוג'תבא מחדדות את מה שהיה ברור כבר מזמן: איראן לא תיכנע ולא תבליג. טהראן נערכת להגיב בעוצמה למתקפה אמריקנית־ישראלית, שעל פי ההערכות צפויה להיות רחבה ואלימה במיוחד. יתרה מכך, נראה שהאיראנים מבקשים להרחיב את בנק המטרות שלהם ולכלול בו נכסים שלא הותקפו במערכות הקודמות, ובהם תשתיות תקשורת ונכסים אסטרטגיים נוספים במדינות המפרץ. המשמעות היא שהמערכה הבאה, אם תפרוץ, עלולה להיות רחבה, ממושכת וקשה הרבה יותר מכפי שמקווים בוושינגטון. הימים הקרובים במסדרונות המשא ומתן בקטר ובטהראן, ואולי בקרוב גם בטורקיה, עשויים לקבוע אם המזרח התיכון צועד לעבר הסלמה שכמעט לא ניתן יהיה לשלוט בה, או שהצדדים יצליחו להגיע להסכם שימנע אותה. באופן עקרוני, שני הצדדים היו מעדיפים להגיע להסכם ולהימנע ממלחמה נוספת. אלא שהפערים ביניהם, מסוגיית מצר הורמוז ועד לתוכנית הגרעין האיראנית, נותרו עמוקים, ולא ברור כיצד ניתן לגשר עליהם מבלי שאחד הצדדים יידרש לוויתורים משמעותיים. זה בדיוק הזמן של המתווכות להציג פתרונות יצירתיים, ובעיקר לגבש מנגנון מוסכם ליישום ההבנות ולמתן ערבויות שיבטיחו את קיומן. ללא מנגנון כזה, גם אם יושגו הבנות עקרוניות, יהיה קשה מאוד לתרגם אותן להסכם יציב. השורה התחתונה היא שהזמן הולך ואוזל. שני הצדדים מבינים את מחיר הכישלון, אך עדיין מתקשים למצוא את הדרך לפשרה. ואם המשא ומתן יקרוס, אסור להניח שהמלחמה הבאה תהיה קצרה או שניתן יהיה לשלוט בהיקפה. ימים קריטיים לפנינו.